פרשת בשלח - התשע"א - BESHALACH

bs'd

פרשת בשלח - התשע"א - BE'SHALACH MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת בשלח ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בשלח תשע"א

שירת הים : "אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'". ידועה שירה נוספת "עלי באר ענו לה" ועוד בפ' האזינו "עתה כיתבו לכם את השירה הזאת". מובא בשם האריז"ל שקריע"ס התבצעה מכח חיבור המים העליונים והמים התחתונים והם שניערו את חילו של פרעה ופרשיו. מהתערות עליונה זו צלחה על עם ישראל רוה"ק ופצחו כולם בשירה , " א"ז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'.

א"ז ר"ת א'ור ז'רוע, א"ז אחד ושבע = יחד 17 = טו"ב , א"ז 1+7= 8 = ספירת הבינה, השכל והחיות של כל הדברים בעולם, (לכן "נשמה ו "שכל" עולים כ"א בגימט. קטנה = 8. ) א"ז = 7 +3 . האל"ף מובנית מיו"ד ויו"ד ווא"ו באמצע = ז' + 3 =10 עשר ספירות , עשרה מיני נגינה . אל"ף = ג"ר , ז'= ז"ת. הוא סוד האור הגנוז-אור זרוע ששימש באלף הראשון לבריאה וישמש לעתיד בסוד "אור חדש על ציון תאיר " .

"כתבו לכם את השירה הזאת" "זאת" התורה אשר שם משה לפני ב"י . התורה נקראת זא"ת ! התורה שנכתבת ונקראת בניגון הטעמים. התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובה טנת"א ר"ת ט'עמים, נ'קודות, ת'גין א'ותיות . יש מקומות שתגין ואותיות נחשבים לדבר אחד. תגין בד"כ נכתבים בספר תורה ובדברים שכותבים על קלף (מזוזות קמעות) .

הטנת"א מחולק עפ"י הספירות :

בכתר חכמה – ע"ב : טעמים

בינה - ס"ג : נקודות

תפארת - מ"ה : תגין

מלכות - ב"ן : אותיות .

בלימודנו בפרשיות ספר בראשית הבאנו על אברהם שהוא סוד הדיבור ושרי סוד השיר . שיר גבוה מדיבור. מסיבת היות שרי גבוהה מאברהם נבצר ממנו להוליד עמה כי לא היו בהשתוות צורה. לכן , הקב"ה מיעט את שרי ע"י חלוקת היו"ד, ה"א לאברהם וה"א לשרה .

יעקב זכה להשלים מדרגתו בקבלו את השם ישראל – שיר אל בעת שהשתלם אצל לבן הארמי, סוד הלובן העליון שם מתחיל השיר, הטעמים והניגון כנ"ל אשר ירד והשתלשל אל "זאת" התורה, מלכות, שאנו מקיימים בגופנו היום וקוראים בטעמים ונקודות.

להווי ידוע שהקורא בספר התורה הוא כקריאת הקב"ה את התורה.

דוקא הגוף על חושיו הוא הנהנה ושמח משיר הניגון ועד כדי כך ערב לו שמקפיץ רגליו בריקוד וידיו במחיאות כף כפי שאומר רבי נחמן שזה מסוגל לרפואת הנפש והגוף.

כאמור , בהתחברות אל הניגון וטעמיו , נקודותיו ותגין האותיות הריהו כהתחברות תודעתית אל השורש, אל הכתר, אם בשמחה או בבכי ככתוב ב'שמחה י'גילון כ'ל ה'יום ר"ת בכיה.

עם ישראל היו סחופים ודוויי חולי כשיצאו ממצרים . כל עוד האדם עובד אינו מרגיש בגופו המרוטש , אך משנח מהעבודה, פורצים כל אנקות הגוף בכל תחלואיהם ועל כן מיד עם שירת הים נרפאו מחוליים דבר שחיזק אמונתם והתקשרותם לה' ובמשה עבדו.

השירה מסוגלת מאד לנפש, לנשמה. לא בכדי היו הלווים שרים בביהמ"ק במיוחד כאשר אדם היה מביא קרבן חטאת. ניגון שירתם היה מעורר בו חרטה מלאה ולא היה שב יותר לכסלו, דבר זה גרם לריצוי קרבנו.

והיה, והלוויים שרו את ניגונם ותחושות החרטה טרם התעוררו בו , היו מנגנים שוב ושוב , עד שלש פעמים. (ניגון משמעו שיר ואפילו דיבור נחשב ניגון) . מובא בספה"ק שמעולם לא נצרכו הלוויים לחזור בשלישית , פעמיים – כן .

רואים , כאשר אדם עומד בתפלה גופו מתנועע כמו נר ועאכו"כ כאשר מנגן/שר את תפילתו. תכונה זו יחודית ליהודים בלבד , בניגוד לגויים הקפואים על עמדם בעת תפלתם .

מובא על אדם פשוט שבכל יום ששי בחצות היום היה אומר את שיר השירים בניגון מרהיב והיה לוקח לו שעתיים לאמרם. לאחר שנפטר מן העולם נפסק לו בבי"ד של מעלה גהנם לכמה זמן . כשנכנס לשם החל ניגון שה"ש מיום ששי להדהד בכל רחבי הגהנם עד שהממונים לא יכלו להתרכז בעבודתם והשביתו את הגהנם . בנסיונם הנוסף לחזור לעבודה חזר והתנגן השיר ואי אפשר היה להם להמשיך על כן מסרוהו החוצה באמרם שאינם רוצים בו שם , והועבר לגן עדן. שערו בנפשכם מה כוחו של ניגון !!!!

להבדיל, מאמצע המאה הקודמת הניגון הכללי הפך לצורמני וגס על כל גווניו השונים של האלקטרוניקה עד כדי ערעור הנפש דבר שנתן את אותותיו על כל שלוחות החברה בעולם, דתית כחילונית וגרם למרד נעורים גורף בהורים ובממסד. תופעה שלהדיה והשפעתה אנו עדים בדורנו זה .

דרך להתקרבות נוספת והתכללות בהי"ת מתרחשת בזמן האכילה , לפני ואחרי. ברכת המזון מעלתה גבוהה אף מתפלת העמידה . רבי נחמן מביא בתורתו שאמר בועז לרות " לעת האוכל גושי הלום" . ההסבה לשולחן והאכילה הינם מצב של יחוקב"ה ושכנתיה מאחר ובשעת האכילה מתקיים הקשר ההדוק שלנו עם הי"ת נותן המזון, צייר המזון , טעמו ריחו והשוקד על גדילתו . גם במפגש האחים נאמר "ויגש אליו יהודה" ויגש, כמו ויפגע , שני המלכים נועדו. דיבוק אחים , דיבוק עולמות היוצר תפלה מלשון התפתלות , פיתול. שיא ההתעלות לאחר שאכלת ושבעת הוא "ו ב ר כ ת " !!!

ישנם אנשים אשר פנימיות צרכיהם מנותבים לסוגי מזון מסויים : צמחונים, אוכלי דגים בלבד. אוכלי מאכלי חלב ויש המרבים בבשר ובכל השאר.

ברור המאכלים לאחר הרחצה והמרוק, ממשיך להתברר גם לאחריו בשעת האכילה . הבא"ח תיקן תפלה מיוחדת שבאם המזון שבא עכשיו לפי יש בו משאינו שייך לנפשי , ע"י הברכות לפני ואחרי יתברר ויתוקן . לא בכדי מובא "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" שאומר, על מוצא פי ה' אשר נמצא בלחם ! - יחיה האדם. ה' רחמן וברא את העולם כדי לגלות מידותיו הבאים לבטוי בכל מגוון המזון שאוכלים, שצמח זה זקוק לאדמה כזו וכזו, מראה טעם וצבע וכו'. הטעמים והתענוגות המופקים לחיכנו , מן הראוי שניתן את הדעת על גישת השגחתו ית' עליהם עד "גושי הלום לחיכנו" . סגולה נוספת, לומר על כל מזון בעת שאוכלים: "לכבוד שבת קודש" גם באמצע השבוע, תמיד ! שהרי יום א' בשבת, ב' בשבת וכו'. כל הימים הם של השבת. בכך גורם שהאוכל אף פעם לא יזיקו, להיפך , יתברך במעיו.

בפרשת המן "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כי לא ידעו מה הוא". אמר ר' דוד מלילוב ז"ל שכל אחד ואחד אמר על חברו "מה הוא" , כי המן היה מאכל רוחני, לחם מן השמים וע"י אכילתו נתעלו מדי יום ביומו יותר ויותר עד שלמחרת לא היה אחד מכיר את חברו והיה שואל עליו "מן הוא" כלומר מי הוא זה , כי לא היכירו .

השירה והאכילה יפים לגוף ולנפש וצריך רק להיטיב לחברם בהרמוניה .

פעם התארח הצדיק ר' נחמיה אלתר אצל הצדיק ר' פינטשי והגיע אליו מבעוד שבת ביום חמישי לעת ערב . לאחר ארוחה ושיחות קודש פרש האורח לחדרו אך שמע את בעה"ב מתהלך ומתפלל : רבש"ע שיעלו התבשילים יפה לכבוד שבת קודש כי יש לי אורח יקר. שתיכנס השבת בגופי ובביתי ובמאכלים שיהיה בהם טעם קדושת השבת. כך התהלך מספר שעות והפציר בתפלה.

לא בכדי נקראת שבת זו שבת שירה שקריע"ס היתה בחינת גאולה לא שלמה כי טרם קיבלו את התורה. השירה לשון נקבה ולעת"ל "אז ישיר" , השיר שיתער לעת"ל ותהא הגאולה בשיר וזמר - שהמשיח נקרא זמיר "עת הזמיר הגיע". ע"י השירה יפריד המשיח ויזמר (מלשון מזמרה) את כל הקוצים והחוחים סביב השושנה העליונה.

א'ז י'שיר מ'שה ו'בני ישראל ר"ת א'י'ו'מ' שם מלאך שאם מכוונים בו בזמן ששרים, מתפללים או מנגנים – מתעלה ליופי טופי ובקול ערב שעי"כ יכול להתחבר תוך השירה להי"ת .

יה"ר שנזכה להתרונן בגאולה השלמה לאלתר או"א.

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

פרשת בא - התשע"א - BO

bs'd

פרשת בא - התשע"א - BO MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת בא ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בא תשע"א

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו".

עפ"י הדרש, ב"א =3 , נותרו עוד שלש מכות, ארבה חושך מכת בכורות. בהמשך הפרשה ההכנה ליציאה ממצרים.

מרע"ה פחד מפרעה על שהיה בכוחו לעמוד במריו למרות כל המכות שקיבל. לעבדי פרעה, כבר במכת כינם היתה "הארה" באומרם לו "אצבע אלהים היא". במהלך המכות הבאות, לא פסקו מלהאיץ בו לשלח את ישראל "הלא תדע כי אבדה מצרים" ולא אבה לשמוע.

פרעה ידע את האלהים אך לא בשם הויה .

עתה, ה' אלהים בעצמו , משום פחדו של משה, מבקשו שיבוא עמו אל שורשו ... בא אל פרע"ה ! ! ! לא בכדי אמר "אני יאורי ואני עשיתיני" !

בד"כ, הקליפה היא שמייסרת ולא הקדושה בסוד "כל המחלה אשר שמתי במצרים" . עשר המכות הינן שורש כל המחלות הקיימות בעולם ונקראים נגעים. עם ישראל שקיבל עליו השבת זוכה לענג שבת , היפך הנגע.

למען "שתי אותותי אלה בקרבו" - היה צריך להיות שתי מכותי. אותות – יו"ד , למן הכתר והמתפרשות לאותיות "אלה" הראשונות של אלה-ים . פרעה האוחז במידת "מי" , שואל מי ה' אשר אשמע בקולו.

השאילתות שבתורה , בקבלה הינן קביעה. כאשר פרעה אומר " מי ה' אשר אשמע בקולו" פרעה הוא "מי" ספירת הבינה ממנה מתפרעים האורות, ז"ת, אומר זאת לחיוב וצריך להקרא: אני מי, ה' אשמע בקולו. עם זאת, הייסורים נצרכו לו על מנת להעמידו במצב הנעלה יותר מן הדין שהוא "מי" לכדי חילוף אותיות י-ם . פרעה הוא הקליפה של משה כאשר בסוף, ב "ים"-סוף הוא עושה תשובה . המים כבר חדרו לפיו ולא יכל לומר מי כמוכה באלים ה' בכף דגושה אלא בכף רפה .

שאלתו של מרע"ה "למה הרעות לעם הזה" היא לצורך להשכיל ממנה לימוד, תובנה, לאו דוקא שאלה מקנטרת.

לעתים , רואים יסורים באים על אדם, לא בהכרח צריך לרחם עליו . קרוב לודאי שבאים לתקונו . האדם , טבעו להתכחש לסיבת יסוריו לפחות כלפי חוץ אך נשמתו פנימה יודעת אף יודעת מהות שורש המכות.

יש אנשים החוזרים בתשובה אחרי שקיבלו מכות הרבה. לא מצינו זוכה במפעל הפיס חוזר בתשובה. אילו החזרה בתשובה היתה מותנית ברווח כספי, לא היה גבול לעושר האחד על חברו.

אדרבא, היסורים מעוררים וממתקים לתשובה . הנשמה מבינה ששיקולי הטעות שעושה הכח המדמה עם הגוף הנושא אותה, מביאים אל פי פחת ולכן באים הנגעים. הנגע מגלה את מקום הפצע. היכן שהנגע שם המחלה .

ה' מראה למשה שהנגעים על פרעה הינם עפ"י מתכונת עשר הספירות שבידוע גם הגוף מחולק כן. באופן זה למד משה להכיר את הנוקבא שלו, כלומר, היפכו.

בליקו"מ ע"ג מובא: ישעיה מ"ג : "כי תעבור במים אתך אני" . אומר רבי נחמן , מה התורה סתומה וגלויה , כן הקב"ה, עאכו"כ . מה שלנו נראה הוא לבוש החיצוניות והנסתר ממנו הוא הפנימיות . איך נוכל להגיע אל הפנימיות ? ע"י תפלה לשמה וקישור הדיבור אל המחשבה הדק היטב, היינו מעשה דיבור ומחשבה.

אומר רח"ו: המחשבה – סוד הרצון. הדיבור – פנימיות, והמעשה –חיצוניות.

על מנת לתהות על אדם ולהכירו , לצורך שידוך למשל, יש לקיים שלש פגישות ולבדוק במחשבה דיבור ומעשה. בראשונה יפעיל המחשבה לעומק הפרטים וחדרי חדרים האם עם זולת זו/זה ניתן יהיה לקיים מסגרת זוגית לחיים ? האם הקורות אותו עד הלום נרקמים למקשה מסברת דעת. פגישה שניה, עניינה דיבור כדי לעמוד על המעורבות ההדדית בשיחה קולחת . מפגש שלישי המבוסס על הקודמים, יעוגן כבר מעשית לדבר על האירוסין . התנהלות זו נעשתה בדרך של אתערותא דלעילא לאתערותא דלתתא .

בע"ת , יחל דוקא בחיצוניות, ב"עשה" באתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא. אח"כ דיבור- תפלה ולימוד , ממילא יביא גם למחשבה . – באם הולך כסדר הזה בעז"ה , אמן.

הדיבור הוא הדרג האמוני האמור לחבר אל המחשבה . מרגע שמדברים אל ה' הבלתי נגלה, מכירים בקיומו . בשום פנים אין להסתמך על חיצוניות של "מדים" שאין בהם לבין פנימיות אמיתית כל נגיעה.

הנעלה יותר מהדיבור , הוא הרצון – רצון הלב רעותא דלבא . הוא שאמר ה' למשה "אני הכבדתי את ליבו" ע"י האותות שנתתי לו, העליתי את הכבד שלו אל הלב , סוד הרוח ועתה יש לפרעה רצון להכירני .

ישנם ק"כ צרופי אלהים . ק"כ = צ"ל כמובא בשה"ש "עד שיפוח היום ונסו הצללים" . אדם נולד עם שני צללים המגינים עליו. בעת התייחדות ההורים, צל ראשון של העובר העתידי מופיע ונכנס דרך עמוד השדרה של האב ומועבר לרחם האם שם שוהה על תנאי משך שלושה ימים ותולה בשביעות רצונה ונינוחותה של האם ביחסיה עם האב. הדבר גם מובא בסיפור יונה היורד אל הספינה כמשל הנשמה היורדת לגוף.

באם האם נרצית , הצל מתלווה לעובר המתרקם להריון הולד , מגן ושומר הן על הילוד והן על האם כאור מקיף . בעת הלידה עומדת הנפש על הפתח להכנס אל הגוף . היא מלווה בשני מלאכים האוחזים בה מימין ומשמאל . הנפש , החלק הנמוך של הנשמה ברגע שרואה שעומדת להכנס אל הגוף, אל כלא, להרבה שנים, מיד רוצה לסגת ולברוח להי"ת חזרה . המלאך הורה אוחז בה , קיבל הוראה ומכניסה בכח , משום כך בוכה התינוק מיד אחר הלידה.

דיבור הזכר עד גיל 13 זהה כמעט לקולה של ילדה בסוד אדנות. בגיל זה מקבל רוח הנכנסת בו בגרון = 259 לצורך מיתוק הדינים ע"י אלהים = 86 X3 = 258 (259 עם הכולל ) שהם סוד יוסף ששלט על שר האופים שר המשקים ושר הטבחים. שלוש הקליפות מהן ינק פרעה מעורף הקדושה. מאז כניסת הרוח, משתנה קולו של הילד לגברי ובהמשך מתפשטת הנשמה בסוד הויה המתחילה את ברורה בעולם .

בשלוש הרמות הנ"ל נר"ן ומחשבה דיבור ומעשה , משתקף האדם לזולתו בחינת אישיותך תקרבך או תרחקך.

מרע"ה הביע את חפצו להכנס לפנימיות לכן ביקש, "הראני נא את כבודך" הכבוד הוא סוד החיצוניות, הנקבה. מרגע שנפתח שער החיצוניות מגולה למעשה הפנימיות .

ככל שאדם ענו יותר , לא ניתן לגלות פנימיותו. משה ורבי הלל הזקן היו ענווים באופן שדרגתם היתה כה נמוכה , שאף אדם לא יכל לירד שם ולהכירם. הלל אותיות לל"ה (ר"ת למדני להורות ה') אחד מ ע"ב שמות . להמחיש ענוותנותו של הלל שעולה בסוד אדנות = 65, שאלו : מי פה הלל , מי פה הלל , שהיה נסתר כבינה - אלהים. כזה הוא כח הענוה שמתגדל מעל לנשמה .

הקב"ה הוא הענו שאין מקביל, או בדמיון לו. הוא ברא את כל העולם והסתיר עצמו . הכל שלו . אך כ"א חושב ... זה שלי, זה שלי – ה' מסכים עמו ...

סוד המחלות: " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" . סגולה לקרוא פסוק זה ישר והפוך ג' פעמים. אין מחלה הבאה מאת ה' שאין בה תרופה , כפי שהיה נגוף למצרים ורפא לישראל. המדע מאשש זאת ע"י החיסונים השונים ממיצוי דם המזיקים והמוזרקים כנסיוב למי שהוכש מנחש , דוקא ארסו ישמש כתרופה וכן בנשיכת כלב .

בתורה ע"ד ליקו"מ, אומר רבנו שהאדם צריך לידע לרפאות נפשו והדבר תלוי ברצונו וחשקו. חולי לאורך זמן ר"ל נובע מרצון החולה עצמו. החולי נעוץ בתפיסת הקיבעון משום שהחולה אינו דוחף עצמו להתחדשות. לרוב הוא טיפוס שהתעייף, מתעצל מהחיים ואינו מוכן להתמודד עמם . לעתים מבקש מבורא עולם פנני נא מזה העולם ... כפי דחיקתו כן יעשה לו.

אדם יכול להאריך ימים ושנים מופלגות למרות קשיים ופגעי גוף שונים אם רצון החיות מפעפע בו בעוז . את מיחושיו יצדיק לפני בורא עולם בצידוק הדין על עוונות שעשה ויתחנן על כל פנים שיהיו ברחמים .

מי שהוכה עד כדי אי תפקוד בכל עבודות הבורא , ידע שאין זה מהקדושה ועליו לטפס עתה חזרה בעליה תלולה יותר. אם יעשה בהתמדה - ודאי יצלח.

מכאן, שכח הריפוי תלוי במחשבה ובאמונה . באם הינך חושש למסוגלותך בדבר, פנה לרב אשר יקשר אותך בברכה אמיתית לסוד המקיפים שלך שיורידו אליך רצון להתעודד ולגדל עצמותך הפנימית. כדברי רבי נחמן : כל אדם צריך לרפאות נפשו.

עצה נוספת למיתוק הדין הוא המתן ! והשלכת יהבך על ה'. דוגמא: מקום היעד שרצית להגיע עליו עומד להסגר ברגעים אלו. באם אתה מטיס עצמך בכל הכח על מנת להגיע בטרם יסגר , - לא היית בשליטת המתן שלא לדבר על השלכת יהבך על ה' . קרוב לודאי לכשתגיע יסגרו הדלתות בפניך ולא תוכל לכנוס.

או, המתנת זמן רב לאוטובוס המאחר להגיע. אתה פקעת עצבים , שוקל אפילו לסע באוטובוס אחר שיקדם אותך באלטרנטיבה אחרת - גם מצב זה הוא אי שליטה . השלכת יהבך על ה' תוך המתנה כנועה בהתבוננות בבטחה בפועל ה' - תביא אותך למחוז חפצך בעז"ה כפי שרצית. שנן לעצמך : בידך אפקיד רוחי , אני זקוק לכך וכך . ה' ית' אם תתן תתן , אם לא – גם כן אמן .

כן עשה כאשר אתה רעב מאד , דחה סיפוקך לעוד רגע ועוד רגע וגם באוכלך שמור על צלם...

בבואך לספר לחברך דבר מה המנקר לך , נסה לנצור לשונך. לפעמים מוטב שלא תאמר משתאמר .

[רבי נתן - ליקוטי תפילות, ו', נ"ב]יְהֹוָה אֱלֹהֵי, נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד כִּי אֲנִי רָחוֹק מְאֹד מִתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רָאשִׁי וּבִלְבְּלוּ אֶת דַּעְתִּי, עַד שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיךְ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, וְהַדַּעַת נִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי וְלִבִּי עֲזָבָנִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם נָע וָנָד בְּלֹא דַּעַת וּבְלֹא לֵב.

ע"י מיתוק ותיקון המידות, תמהר הנשמה דנשמה לשכון בתוכך ויקויים בך קרבת אלהים לי טוב. יה"ר שנזכה. או"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

פרשת וארא - התשע"א - VA'ERA

bs'd

פרשת וארא - התשע"א - VA'ERA MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :
^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משעורו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת וארא תשע"א

בסוף פרשת שמות אחר יציאת מרע"ה מפרעה ולאחר שהרע תנאי העבודה לישראל, שאל משה את ה' , "למה הרעות לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" . – המשך התשובה למשה וסיבת השאלה מתבררת בפרשת וארא.

פרעה כפר בה'. מי ה' אשר אשמע בקולו. באמירה זו פתח את מלחמתו הרוחנית של הי"ת נגדו כאשר מפועל הנסיבות הגיעו עשר המכות להוכיח כי ה' הוא האלקים . פרעה הרהיב לחשוב שהוא האלהים "לי יאורי ואני עשיתיני".

אומר רבי נחמן מברסלב לענין המדבר מפרעה האוחז בקלי' היצה"ר ולעומתו מהו היצה"ט . זוהי שאלת "הלמה הרעות" של משה להי"ת , מהיכן הרע בעולם ? האם זה ממך בורא עולם או ממשהו הנפרד ממך?

אומר רבי נתן בליקו"ה בה"ר ד' י"ד : מה שכתוב בכתבים שעיקר אחיזת הקלי' הוא בעשיה, הוא ע"י הכח המדמה בחי' נגה, עצה"ד טו"ר , שהכח המדמה הוא הממוצע בין גשמיות לרוחניות , בין גוף לנפש. כח המדמה, הדמיון , הוא החלק הרוחני של הגשמיות . כח השכל האמיתי הפנימי רחוק ונעלם מכל גשמיות . את מה שמתדמה מהגשמיות ומעלה למח – שם הוא מקום הבחירה , מקום חיבור הנפש והגוף, משם יוצא לפועל השיקול לטוב או לרע.

אומר האר"י הק' : מעצם שאדם מכיר, יודע את הקלי' שלו , הריהי נפרדת ממנו. ראוי לידע ולזהות הקלי' מהנסיון שנצבר כי היא מזומנת בכל עת - אך לא לחקרה.

גם דהע"ה ביקש לגלות הקלי' שלו ואמר לו הקב"ה – לא כדאי לך פן תכשל. זוה"ק: דוד שורשו בגבורה וניתנה נפשו בין הימין והשמאל שנאמר לייחד את שם ה' באהבה. בכל לבבך זהו בימין ושמאל של ליבך. ובכל נפשך זו נפש דוד שניתנה בין שניהם. בל מאודך זה יעקב שאחוז מכל הצדדים. כן אהרון ומשה ומשה ואהרון גם הם בלי פרוד כיעקב.

מרע"ה כדוד, רצה לידע איזו היא הקלי' החוסמת גאולת יציאת ישראל ממצרים על מנת להלחם בה . השיב לו ה' שיחשפנה בפניו מדרגה אחר מדרגה .

כיצד פועלת הקלי', היצה"ר? ישנם ממנה כמה בחינות הפועלות על בנ"א. מהם שפועלת על הירודים והמגושמים מבחינה רוחנית בידיעת ה' . היצה"ר שלהם הוא כמותם, בחיי היומיום, נמוך, גס, עב . ומקומו בדם, הדם הוא הנפש .

פרעה דימה שהוא שולט ביאור ולכן הוכה בו תחילה, בדם , שכן הוא עצמו היה בתחתית המדרגה כנ"ל. גם בכח חרטומיו היה להפוך המים לדם .

הזוה"ק: "ויאמר ה' אל משה , אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים, על נהרותם , על יאוריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם ויהיו דם והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים". שואל רבי יהודה, הפסוק הזה צריך הסבר וכי איך יכול היה אהרון ללכת לכל המקומות הללו ועוד שכתוב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור. אלא מימי מצרים הם הנילוס ומשם מתמלאים כל האגמים והיאור והים והמעיינות . על זה לא נטה אהרון להכות רק את הנילוס. אך אנו רואים שבכל מושבות מצרים לא יכלו לשתות מים . אמר רבי אבא: המים התחתונים נפרדים לכמה צדדים. העליונים נפרדים פי כמה וכמה . הרקיע המכיל השמש הלבנה הכוכבים והמזלות, בו יש כינוס מים רבים והוא לוקח ממימיו ומשקה את הארץ, העולם התחתון. כאשר שורה דין, העולם כאן לא יונק מהרקיע הזה אלא מצד שמאל שלו ששם נקרא חרב לה' מלאה דם. מי שיונק משם , מושקה בדם, היינו מלחמות לו. אם כן יוצא שהים בו זמנית יונק משני צדדים לבן ואדום. ליאור במצרים שפך הרקיע את הדם וישראל שתו מהחלק השני – מים. כשהמצרים שתו, הדם היה נכנס למעיים שלהם , עולה חזרה ובוקע החוצה . עד שהיו ישראל מוכרים להם מים בממון . לכן, קודם ששתו מים, הולקו .

כאשר מתעורר הדם בעולם, הרוגי מלחמות וכדומה, בגלל אותו הדם הקב"ה מתעורר ואיזה עם שגרם את המלחמה , הקב"ה מביא לו עם שילחם בו וישיב לו. אך מצרים החשודים דיים ששפכו דם ישראל, כל עוד היו ישראל שם לא רצה ה' לצערם במלחמה ומספיק היה להביא עליהם " דם עצמי" , היאור, האלוה שלהם. ככתוב "והיה דם בכל ארץ מצרים" , בעצים ובאבנים שעבדו להם שתתו דם גם הם.

רוב תאוות האדם באות מדרגת הנפש הבהמית . כאשר משיג רמת רוח , יצה"ר יהיה קל יותר. ככל שמתעלים ומזדככים, היצה"ר הולך וקטן. לחלופין בירידה – הקליפה מעובה יותר . בהיות האדם משיג רמת רוח , היינו, קול/ דיבור , שם יתקוף היצה"ר פחות במעשים ויותר במה ששייך לדיבור , בשיחה יתרה , וכיו"ב. ברמת הנשמה יתקוף במחשבה ע"י בלבול והיסח הדעת. מעל הנשמה – חיה, שם אין ליצה"ר שום שטח פעולה מפאת האורות המקיפים / הילות .

לאדם , שתי הילות, אחת הצמודה לגופו והשניה ענקית האופפת אותו עד א"ס . כבר בהילה הראשונה יצה"ר מנוטרל לחלוטין. בכל דרגה שלא תהיה, העבודה הרוחנית הנעלה ביותר היא להכניס את המקיפים פנימה .

בגוף כמה סוגי דמים: טהורים, עכורים, טמאים . בלב שני חללים . בימני דם טהור ובשמאלי שאינו טהור עליו רוכב היצה"ר המגביר התאוות ומקשרם לשכל. כתוב "וייצר את האדם" בשני יודי"ן - המה היצרים העומדים בפתחי הלב והכלולים זה בזה . רשעים מפרידים הרע לבד ונדבקים בו. הדמים מעלים הבלים, במיוחד הבל החלל השמאלי המייצר פקודות מוטעות לשכל . אלו הם הדמים הגורמים למדמים בנפשם שאחרים מבקשים להרע להם ומהם נובעים מחלות הדכאונות והמרה שחורה הבאים מיראות נפולות . אומר רבי נחמן מי שנפטר מהעוה"ז במרה שחורה ועצבות אינו יודע משמו כאשר שואלין אותו .

שאול המלך נתקף בפרצי העצבות הנ"ל ולאחר שדוד ניגן לפניו התעודדה רוחו. לכן צריך אדם ללמד עצמו לשמוח ואין כמו הניגון והשירה המרפאים לנפש דוויה המשילה את אחיזת הקלי/ ולוא לזמן מה.

למי שדעתו צחה ב"ה, היצה"ר אצלו הוא שטות ושגעון הניתן לדחיה בנקל. ר"ל, ישנם אנשים המטפחים ומשגשגים את מחשבות ההבל שלהם עד כדי צורך בטיפול רפואי.

חשוב , טוב, וכדאי לשים לב ! מיד כשמגיעה מחשבה, רצון או רעיון שאינם מן הסבירים עלינו – להדפם בזריזות ולהחליפם במחשבה טובה אחרת . אין שתי מחשבות יכולות לשכון בו זמנית. לגבי ההמון החושב לנסיון גדול את תאוות הניאוף אומר רבי נחמן , אין צריך שום התגברות לנצח את היצה"ר כי הוא שטות ! העיקר להכניס עם ההרהור הראשון מחשבה טובה אחרת בה' כל אחד לפי מה שמשער בליבו את יקרת ה' - ויפוג.

אנו בנים למדרגת הא"ס . אם רק נתבונן איך נוצר האדם מטיפה, איך מתגדל , נשכיל להבין כמה מדרגות קיימות בכל מצווה , כמו כיבוד אב ואם ואחרות. כל כמה שנתעלה במצווה כביכול, בחושבנו שעשינו את המקסימום, עד רמת א"ס – עדין תהא זו רק במידת ההתחלה , השער. כפי שנאמר " נודע בשערים בעלה" . מי שזוכה לשער בליבו את גדולה הי"ת בודאי אצלו אינו נחשב שום דבר לנסיון ולא צריך שום התגברות על היצה"ר שהוא מלאך קדוש שהינו רק כסא לטוב.

כזו היא המלחמה של משה בפרעה . הוא פרעה, הרובד המשוגע הפועל רק ממניעי היצה"ר ואכן הצליח להשפיע צער ודכאון על עם ישראל. ולכן ה' הכביד את ליבו , היינו , העלה את הכבד שלו אל הלב להראות לו מי שולט כאן בממלכת הדמים. הוא שהתכוון משה בשאלתו "למה הרעות לעם הזה" ? אם מה שאני רואה שגורם הצער לישראל הוא מלאך קדוש , איך יתכן שיש בחינת רע ממנו . ואעפ"כ הוא יצה"ר שצריך להתגבר עליו מאד ולהמלט ממנו .

אומר האר"י הק' בשער רוה"ק שמלאך מגיד מופיע אצל מי שהשלימו תרי"ג המצוות באבריהם הרוחניים אשר עלה להם בטילטולים רבים, יום אחד ע"י איזה מצוה שעושה או חושב בהי"ת , מתגלה לצדיק מלאך בצורת אדם כאיש אשה ילד או ילדה ויעננו כל שישאל בעבודת ה'. (בזוה"ק מובא על הינוקא). אך לא תמיד המלאך הוא מלאך אמת. האר"י הק' נתן סימן שעל מצחו מופיעים אותיות אמת . אך יש גם מלאך שקר אשר יטעהו ככל יכולתו וצריך לסלקו בהקדם. ידוע שאצל הגר"א מוילנא התגלה מלאך אמת ולא רצה לקבל ממנו בשום אופן. העדיף להשיג השגותיו ביגיעתו הוא וכל כמה שהשיג די לו. ככתוב לפום צערא אגרא . אין לשער השכר העצום של המשתדל בכוחותיו הוא.

רבי יוסף קארו קיבל "ממגיד מישרים" , כתב וחיבר את כל שיחות לימודיו עמו בספר בשם זה בארמית ועשה זאת למען הדורות הבאים שכן מדובר היה בפסקי הלכה.

מכאן שיש מקום לקבל הארות . בע"ת זוכה בתחילת דרכו לשפע הארה ובהמשך צריך לעבוד בעצמו.

כאמור, המלאך הקדוש (היצה"ר), הוא מגבורות ומצד הדין אשר תפקיד מרע"ה היה להמתיקו כפי רמתו הנשמתית.

אדם רגיל שעושה המתקה לניצוץ שתקף אותו , הארה שזוכה לה היא לחוות את הא"ס לזמן קצר. באם מתמיד עבודתו מתקדם מדרגה לדרגה . משום היותינו בעוה"ז – אין אנו יכולים להאריך בטוב הזה , התגלות הא"ס. עלינו להמשיך בעבודתינו הצריכה להיות בעיקר השפעה, שנצא מהנוקבא השואפת לקבל תדיר , או אז נוכל לגעת בכל פעם בא"ס. היצמדות לנוקבא בלבד , שואפת לכיוון ההפוך .

קלי' פרעה היתה נקבה ולכן הוכתה בעשר מכות כנגד הע"ס .

דהע"ה אמר להקב"ה תדע לך שאני יכול לא לחטוא אך מאחר וכבר כתבת שאני חטאתי , לשם הצדקתך איני רוצה שיאמר עלי שנצחתי אותך , אעפ"י שאתה מבקש "נצחוני בני נצחוני" בהלכה בתורה. אומרת הגמרא במסכת שבת כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה . אמר דוד "ליבי חלל בקרבי" . הלב השמאלי משכן היצה"ר, ריק ! הוכנע הדם השמאלי שלי.

אם לדהע"ה לא היה יצה"ר אז מי החטיא אותו ? מחמת שהוא היה מן הגבורות, לא המתיק היצה"ר של מעלה.

ידוע שבשבת אין יצה"ר אז מי תוקף ? בכ"ז קורים מקרים בלתי נעימים בעליל , אומר בעל "תורת חכם" : בשבת, יצה"ר הוא בין האדם לזולתו . אדם הנחות ממך הוא היצה"ר שלך וכדאי שתזהר מלפגוש בו. כל מי שאתה מעריכו כפחות ממך – לו מיני דיבורים אפילו שאינם "נראים" או "מורגשים" – הוא המחטיאך. רבי אליעזר שאמו דיברה כמה מילים בשבת , אמר לה, שבת ! ולא יספה דבר.

שרפת הרכבת בתחילת השבוע: השרפה ב-כר מל אותיות ראשוניות בחילוף רכ בת . רכבת אותיות בכתר ! כלומר האש הגיעה ואחזה במדרגה הגבוהה ביותר בזה נסתיימה תקופת האש . התחילה בכל בו שלום = יסוד, עלתה בכר מל = רך מל . רך = חסדים , מל = גבורות , סוד דעת המוחין .

בכתר = רכבת , חסדים גמורים. כאשר בכ"ז מגיע עונש מצד הכתר שום נפש לא תפגע . לאחר האש חייב לבוא הגשם. לעולם האש באה עם מים. שמים – אש מים סוד הדעת, הצפר-דע יצאה מן המים למתק הדינים.

דהע"ה לקח את בת שבע . בת היא דינים. ידוע שאשה בהריון עם בת, כבדה יותר בהתנהלות לעומת הנושאת זכר, כשהיא בקלילות . פרוש הדבר שדוד היה צריך לגדלה רוחנית מאחר ולא היה סיפק בידה עדין לילד ילדים בשלים. ילדם הראשון מת מיד והשני שלמה .

אלישבע אשת אהרון , אלי שבע , שם המתחיל באל"ף מורה על גדולה ותוספת הלמ"ד מעידה על חסדים . מכאן שהנושא אשה יסתכל באחיה, כן יהיו ילדיו. נחשון בן עמינדב אח אלישבע אשת אהרון , רתם את הנחש, היצה"ר לטוב, וקפץ למים למען הצלת עם ישראל. מאלישבע יצאו דורות ישרי כהונה רבים לתפארת.

בת שבע שלמדה על בשרה ממשפחתה "אבות יאכלו בושר ושיני בנים תקהינה" - לעומת בניו של דוד, אבשלום אדוניהו וכו' שמעולם לא עצבם , הסבו לו היפך הנחת בלשון המעטה - עמלה בת שבע לייסר את בנה שלמה להשיל ממנו הקלי' על מנת שיהיה ראוי למלוכה אחר אביו.

מרע"ה , כאמור הוא סוד הנשמה ועל מנת לגאול הוא זקוק לנקבתו הרוחנית. הזכר הוא סוד החסדים, הבן הבכור , המשפיע והמגדל את הנקבה. (זו הסיבה שרוב הזוגות נישאים כשהבעל גדול יותר בשנים מהאשה.)

כתוב "ויגדל משה", רק אז כשגדל, התגלתה לו הנקבה שגדלה עד מכת בכורות בסוד הדעת שלה . עכשיו היא שתוציא את עם ישראל ממצרים . הנקבה מוציאה ! ככתוב : בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל.

הזכר פועל בזכירה ובחשיבה והנקבה בעשיה. החכמה/זכר אומר והבינה/נקבה מבצעת . היא שהוציאה מהכח אל הפועל כל מכות מצרים. לכן כתוב בזוה"ק שמרע"ה בעלה דמטרוניתא . וכבר רמוז בפנינו שאמרה הנקבה הרוחנית – וכי אני הריתי העם הזה ...

מרע"ה כאמור, גידל הנקבה הרוחנית שלו עד למקסימום ובכך הושגה הגאולה לעומת דהע"ה שלא ישן כל ימי חייו מאחר והיה צריך לגדל את בת שבע . קם כל לילה לנגן ולהמתיק הדינים . מצד עבודתו את ה' היה במדרגת שמחה עילאית תמידית יחד עם זאת רוב ימיו היו בחולי . בדהי"מ שמו נכתב דויד, דוי –דוד.

מהו מדד הדינים? כאשר אדם נפגע נפשית מבזיון, עלבון, שיקרו או גנבו אותו , אם חושב לאורך זמן על אותו אדם וההקשר אליו, סימן שהוא בדינים קשים ושרוי בקטנות. היצה"ר מסריט לו הלוך וחזור הארוע . אעפ"י שהאדם הפגוע צודק – כעסיו המחרחרים בו והנקמה שנוטר – בורא עולם אינו אוהב כי בכך מגביר את הדינים .

דהע"ה שנלחם מלחמות ה' רוב ימיו ביקש לבנות ביהמ"ק , אמר לו ה', בנך יבנה. דוד נלחם מלחמות ישראל וכלוחם ליבו היה חורש מזימות ואינו ראוי שיבנה בימ"ק . עם זאת בנה היסודות.

בשבוע שעבר כשנולד מרע"ה נאמר עליו "ותרא אותו כי טוב" הזוה"ק אומר כשמו של הקב"ה , טוב. אז השאלה של משה "למה הרעות לעם הזה" כלל אינה תמוהה מצידו. משום שהוא כשם ה' ואין שם רע כלל.

ה' החל להסביר לו מה זה רע , כל מכות מצרים הם קלי' שהיצה"ר מייסר אותנו בהם , פעם בדם (מתי עשית בדיקות דם לאחרונה) פעם בכינים , בצפרדע , ערוב- ערבוב בלבול וכו' זה השוט שנתן הקב"ה להיצה"ר להכות אותנו בצורת מחלות , כאבים , על הגאוה והשנאה, על המידות הרעות שלנו על מנת לבזות ולפרוע מאתנו.

את זה מסביר ה' למשה – מיהו פרעה . מרע"ה שהוא טוב , אינו יודע את פרעה. הוא חושב שהכל טוב . על כן הנסיון כאן בעוה"ז , אפילו אתה עושה טוב לאחרים ומשיבים לך רע, זהו הנסיון מהי"ת המגיע לך . אפילו גנבו ממך – אין מקרה בעולם . קרוב לודאי שבגלגול קודם נקטת עצמך כן באותו אדם הגם שלקח את שלו ממך בגנבה .

אמר פרעה ה' הצדיק, אני ועמי הרשעים, כי צדיק ה' בכל מעשיו ..

יה"ר שנזכה לתקן המידות בימי השובבים הקדושים הנעלים האלה . ככה יוליך ה' אותנו ונזכה לגאולה השלמה בב"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !