הרב המקובל שמעון דהן דהאן שליט"א HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita: 12 בינו׳ 2011

עבור תרומות לעמותת זוהר הרקיע:

תרומה לעמותת זוהר ההרקיע

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita
הרב שמעון דהן (דהאן) שליט"א

יום רביעי, 12 בינואר 2011

פרשת בשלח - התשע"א - BESHALACH

Views
bs'd


LISTEN : http://itbananas.com/blog_heb/wp-content/uploads/2008/01/music.gif
פרשת בשלח ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בשלח תשע"א

שירת הים : "אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'". ידועה שירה נוספת "עלי באר ענו לה" ועוד בפ' האזינו "עתה כיתבו לכם את השירה הזאת". מובא בשם האריז"ל שקריע"ס התבצעה מכח חיבור המים העליונים והמים התחתונים והם שניערו את חילו של פרעה ופרשיו. מהתערות עליונה זו צלחה על עם ישראל רוה"ק ופצחו כולם בשירה , " א"ז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'.

א"ז ר"ת א'ור ז'רוע, א"ז אחד ושבע = יחד 17 = טו"ב , א"ז 1+7= 8 = ספירת הבינה, השכל והחיות של כל הדברים בעולם, (לכן "נשמה ו "שכל" עולים כ"א בגימט. קטנה = 8. ) א"ז = 7 +3 . האל"ף מובנית מיו"ד ויו"ד ווא"ו באמצע = ז' + 3 =10 עשר ספירות , עשרה מיני נגינה . אל"ף = ג"ר , ז'= ז"ת. הוא סוד האור הגנוז-אור זרוע ששימש באלף הראשון לבריאה וישמש לעתיד בסוד "אור חדש על ציון תאיר " .

"כתבו לכם את השירה הזאת" "זאת" התורה אשר שם משה לפני ב"י . התורה נקראת זא"ת ! התורה שנכתבת ונקראת בניגון הטעמים. התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובה טנת"א ר"ת ט'עמים, נ'קודות, ת'גין א'ותיות . יש מקומות שתגין ואותיות נחשבים לדבר אחד. תגין בד"כ נכתבים בספר תורה ובדברים שכותבים על קלף (מזוזות קמעות) .

הטנת"א מחולק עפ"י הספירות :

בכתר חכמה – ע"ב : טעמים

בינה - ס"ג : נקודות

תפארת - מ"ה : תגין

מלכות - ב"ן : אותיות .

בלימודנו בפרשיות ספר בראשית הבאנו על אברהם שהוא סוד הדיבור ושרי סוד השיר . שיר גבוה מדיבור. מסיבת היות שרי גבוהה מאברהם נבצר ממנו להוליד עמה כי לא היו בהשתוות צורה. לכן , הקב"ה מיעט את שרי ע"י חלוקת היו"ד, ה"א לאברהם וה"א לשרה .

יעקב זכה להשלים מדרגתו בקבלו את השם ישראל – שיר אל בעת שהשתלם אצל לבן הארמי, סוד הלובן העליון שם מתחיל השיר, הטעמים והניגון כנ"ל אשר ירד והשתלשל אל "זאת" התורה, מלכות, שאנו מקיימים בגופנו היום וקוראים בטעמים ונקודות.

להווי ידוע שהקורא בספר התורה הוא כקריאת הקב"ה את התורה.

דוקא הגוף על חושיו הוא הנהנה ושמח משיר הניגון ועד כדי כך ערב לו שמקפיץ רגליו בריקוד וידיו במחיאות כף כפי שאומר רבי נחמן שזה מסוגל לרפואת הנפש והגוף.

כאמור , בהתחברות אל הניגון וטעמיו , נקודותיו ותגין האותיות הריהו כהתחברות תודעתית אל השורש, אל הכתר, אם בשמחה או בבכי ככתוב ב'שמחה י'גילון כה'יום ר"ת בכיה.

עם ישראל היו סחופים ודוויי חולי כשיצאו ממצרים . כל עוד האדם עובד אינו מרגיש בגופו המרוטש , אך משנח מהעבודה, פורצים כל אנקות הגוף בכל תחלואיהם ועל כן מיד עם שירת הים נרפאו מחוליים דבר שחיזק אמונתם והתקשרותם לה' ובמשה עבדו.

השירה מסוגלת מאד לנפש, לנשמה. לא בכדי היו הלווים שרים בביהמ"ק במיוחד כאשר אדם היה מביא קרבן חטאת. ניגון שירתם היה מעורר בו חרטה מלאה ולא היה שב יותר לכסלו, דבר זה גרם לריצוי קרבנו.

והיה, והלוויים שרו את ניגונם ותחושות החרטה טרם התעוררו בו , היו מנגנים שוב ושוב , עד שלש פעמים. (ניגון משמעו שיר ואפילו דיבור נחשב ניגון) . מובא בספה"ק שמעולם לא נצרכו הלוויים לחזור בשלישית , פעמיים – כן .

רואים , כאשר אדם עומד בתפלה גופו מתנועע כמו נר ועאכו"כ כאשר מנגן/שר את תפילתו. תכונה זו יחודית ליהודים בלבד , בניגוד לגויים הקפואים על עמדם בעת תפלתם .

מובא על אדם פשוט שבכל יום ששי בחצות היום היה אומר את שיר השירים בניגון מרהיב והיה לוקח לו שעתיים לאמרם. לאחר שנפטר מן העולם נפסק לו בבי"ד של מעלה גהנם לכמה זמן . כשנכנס לשם החל ניגון שה"ש מיום ששי להדהד בכל רחבי הגהנם עד שהממונים לא יכלו להתרכז בעבודתם והשביתו את הגהנם . בנסיונם הנוסף לחזור לעבודה חזר והתנגן השיר ואי אפשר היה להם להמשיך על כן מסרוהו החוצה באמרם שאינם רוצים בו שם , והועבר לגן עדן. שערו בנפשכם מה כוחו של ניגון !!!!

להבדיל, מאמצע המאה הקודמת הניגון הכללי הפך לצורמני וגס על כל גווניו השונים של האלקטרוניקה עד כדי ערעור הנפש דבר שנתן את אותותיו על כל שלוחות החברה בעולם, דתית כחילונית וגרם למרד נעורים גורף בהורים ובממסד. תופעה שלהדיה והשפעתה אנו עדים בדורנו זה .

דרך להתקרבות נוספת והתכללות בהי"ת מתרחשת בזמן האכילה , לפני ואחרי. ברכת המזון מעלתה גבוהה אף מתפלת העמידה . רבי נחמן מביא בתורתו שאמר בועז לרות " לעת האוכל גושי הלום" . ההסבה לשולחן והאכילה הינם מצב של יחוקב"ה ושכנתיה מאחר ובשעת האכילה מתקיים הקשר ההדוק שלנו עם הי"ת נותן המזון, צייר המזון , טעמו ריחו והשוקד על גדילתו . גם במפגש האחים נאמר "ויגש אליו יהודה" ויגש, כמו ויפגע , שני המלכים נועדו. דיבוק אחים , דיבוק עולמות היוצר תפלה מלשון התפתלות , פיתול. שיא ההתעלות לאחר שאכלת ושבעת הוא "ו ב ר כ ת " !!!

ישנם אנשים אשר פנימיות צרכיהם מנותבים לסוגי מזון מסויים : צמחונים, אוכלי דגים בלבד. אוכלי מאכלי חלב ויש המרבים בבשר ובכל השאר.

ברור המאכלים לאחר הרחצה והמרוק, ממשיך להתברר גם לאחריו בשעת האכילה . הבא"ח תיקן תפלה מיוחדת שבאם המזון שבא עכשיו לפי יש בו משאינו שייך לנפשי , ע"י הברכות לפני ואחרי יתברר ויתוקן . לא בכדי מובא "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" שאומר, על מוצא פי ה' אשר נמצא בלחם ! - יחיה האדם. ה' רחמן וברא את העולם כדי לגלות מידותיו הבאים לבטוי בכל מגוון המזון שאוכלים, שצמח זה זקוק לאדמה כזו וכזו, מראה טעם וצבע וכו'. הטעמים והתענוגות המופקים לחיכנו , מן הראוי שניתן את הדעת על גישת השגחתו ית' עליהם עד "גושי הלום לחיכנו" . סגולה נוספת, לומר על כל מזון בעת שאוכלים: "לכבוד שבת קודש" גם באמצע השבוע, תמיד ! שהרי יום א' בשבת, ב' בשבת וכו'. כל הימים הם של השבת. בכך גורם שהאוכל אף פעם לא יזיקו, להיפך , יתברך במעיו.

בפרשת המן "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כי לא ידעו מה הוא". אמר ר' דוד מלילוב ז"ל שכל אחד ואחד אמר על חברו "מה הוא" , כי המן היה מאכל רוחני, לחם מן השמים וע"י אכילתו נתעלו מדי יום ביומו יותר ויותר עד שלמחרת לא היה אחד מכיר את חברו והיה שואל עליו "מן הוא" כלומר מי הוא זה , כי לא היכירו .

השירה והאכילה יפים לגוף ולנפש וצריך רק להיטיב לחברם בהרמוניה .

פעם התארח הצדיק ר' נחמיה אלתר אצל הצדיק ר' פינטשי והגיע אליו מבעוד שבת ביום חמישי לעת ערב . לאחר ארוחה ושיחות קודש פרש האורח לחדרו אך שמע את בעה"ב מתהלך ומתפלל : רבש"ע שיעלו התבשילים יפה לכבוד שבת קודש כי יש לי אורח יקר. שתיכנס השבת בגופי ובביתי ובמאכלים שיהיה בהם טעם קדושת השבת. כך התהלך מספר שעות והפציר בתפלה.

לא בכדי נקראת שבת זו שבת שירה שקריע"ס היתה בחינת גאולה לא שלמה כי טרם קיבלו את התורה. השירה לשון נקבה ולעת"ל "אז ישיר" , השיר שיתער לעת"ל ותהא הגאולה בשיר וזמר - שהמשיח נקרא זמיר "עת הזמיר הגיע". ע"י השירה יפריד המשיח ויזמר (מלשון מזמרה) את כל הקוצים והחוחים סביב השושנה העליונה.

אי'שיר מ'שה ו'בני ישראל ר"ת א'י'ו'מ' שם מלאך שאם מכוונים בו בזמן ששרים, מתפללים או מנגנים – מתעלה ליופי טופי ובקול ערב שעי"כ יכול להתחבר תוך השירה להי"ת .

יה"ר שנזכה להתרונן בגאולה השלמה לאלתר או"א.

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !


eXTReMe

eXTReMe Tracker