פרשת יתרו - טו בשבט - התשע"א - YITRO

bs'd

פרשת יתרו טו בשבט - התשע"א - YITRO MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת יתרו ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת יתרו תשע"א

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה . קישורו של יתרו לפרשת מתן תורה אינה אקראית . יתרו גימט. התורה.

מובא בזוה"ק: יש מלך למטה השולט על הכל, כמלך העליון מצד הקדושה למעלה. תחת המלך דמטה משמש כהן , כפי שמשמש המלאך מיכאל כהן גדול לימין המלך העליון.

בצד שאינו של הקדושה יש מלך זקן וכסיל ותחתיו משמש כהן און (לשון כח) או כהן אוון (לשון אווילות ורשע).

כאשר המלך והכהן של הצד האחר (לא של הקדושה) נכפים ונשברים , וכל יתר הצדדים כמוהם נכנעים להקב"ה בביטול והודאה ש ה' שולט בלבדו למעלה ולמטה, כפי שפרעה הודה "מי כמוכה באלהים ה' ", הגיע עתה יתרו, הכהן שהיה תחתיו להודות גם הוא " ברוך ה' אשר הציל אתכם " "עתה ידעתי כי גדול ה' " .

חמיו של יוסף היה פוטיפר כהן און. חמיו של משה היה יתרו כהן מדין . שני התוארים הללו זהים.

יוסף ומשה הם בחינה אחת בסוד המשיח המרמזים לאות וא"ו בשם הויה.

שער הפסוקים דף כ"ז ע"א : בשמות ד' י"ח: "וילך משה וישב אצל יתר חתנו". בעת שישב אצלו משה שהוא סוד הוא"ו, נוסף הוא"ו של משה ליתר-ו . יתרו הוא גלגול קין וזו גם ה"אות קין" שניתנה בו שעה"ג ל"ו דף מ"ז .

התורה מציינת שיתרו הגיע למדבר עם צפורה בתו ובניה. וכי לא בניו של משה ? אלא משום שעשתה למענם בלא בעלה נקראים על שמה.

יתרו רואה את כל העם באים אל משה לדרוש את האלהים , נתן לו עצה "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים ", שרי אלפים שרי מאות .... ושפטו את העם " כאחיסמך לצידך .

ואתה תחזה , ו את ה' : בוא"ו צדדים תכיר את האדם: בשיער בעינים, בחוטם, בשפתים, בפנים בידים ובשירטוטיהן :

ואתה תחזה - אחת – בשיער

מכל העם שתים - במצח

אנשי חיל שלש - בפנים

יראי אלהים ארבע - בעינים

אנשי אמת חמש - בשפתים

שונאי בצע שש - בידים ושירטוטם .

משה לא נצרך להסתכל בסימנים המפורטים כאן כפי שיעץ יתרו . רוה"ק היתה באה ומודיעה לו . וזה שענה משה ליתרו "כי יהיה להם דבר – בא אלי " . באה אלי רוה"ק וממנה אני יודע.

שלמה המלך גם כן שפט בזה האופן. כל מי שקרב לכסאו נפלו עליו אימה ופחד ויכל שלמה לדונם ללא שום עדות. כל מי ששיקר רטט.

אעכו"כ , לעת"ל , המשיח יכיר וידע כ"א עפ"י הריח... שכן ההדגש להתמסרות לאמונה ולאמת נובע מ "ה' הגדול והנורא" "מה נורא המקום הזה". נורא הוא שלמות הקדושה והאמונה . נורא פרושו גם פחד, מדוע? כי יש פחד להכיל את השלמות. בשלמות אין מחסור - אין מחסור ליראיו ! ומשה עלה אל האלהים , אל השלמות !

יתרו חזר לארצו ולא נשאר למתן תורה. אומרים חז"ל שרק מי שהיה עבד במצרים עמד במעמד הר סיני. בזמן שישראל היו עבדים יתרו ישב שאנן בביתו . מי שהיו עבדים למצרים – לא יהיו יותר משועבדים לאחר רק לי אמר ה' . לא בכדי אנו נקראים עבדי ה' . לעבד אין שום פתחון פה כלפי אדונו . כל שמורה לו מקבל . ישראל היו בדרגת עבד נרצע לה'. בשעה הנשגבת ביותר של ההתלכדות קיבלו בשמחה ורצון את ה"נעשה ונשמע" תוך התעלות לדרגת איחוד כל פרטי נשמות ישראל . על שום שהקדימו נעשה ונשמע אעפ"י שעדין לא ידעו כל המצוות הכרוכות בהם – כאילו הסכימו לקבל עליהם כל עבודה ללא שום תענוג – זכו שהמלאכים קשרו להם כתרים שהם תענוג, רצון .

מאז האדה"ר שפיזר ניצוצות הנשמות בעולם, מעמד זה היה האיחוד הראשון .

ישראל שהיו בשעבוד מצרים לקטו ניצוצות הנשמות מעמקי הקליפה תוך יסורים שנאמר "ויענונו בעבודה קשה בחומר ובלבנים" .

אומר רבי נחמן בתורה ד' : כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עוה"ב . ככתוב בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר – בחסד ובדין אהלל לה'. גם בקושי ובשעבוד כי ממנו הגאולה.

כדי להוליד, לבנות עם, נצרכים להצרף ככסף וכזהב . בראיה לאחור, היסורים למען גאולה אינם נחשבים אפילו היו כואבים . כאותה אשה הלוקחת על עצמה באהבה את סיכון העיבור, הלידה וגידול הולד . כן היתה ירידת השכינה למצרים עם 70 הנפש ! כדי להתעבר במרע"ה השקול כנגד כל נשמות ישראל. קריע"ס היתה הלידה . ובמדבר, "הילד הצעיר ישראל", תובע אך צרכים גשמיים , מלין על אוכל ושתיה . את עיקר הגדילה והרכישה הרוחנית פעלו ב 49 ימי הספירה עד שהיו ראויים לקבל את התורה בשבועות.

שלושה יועצים היו לפרעה : יתרו , בחינת החכמה. איוב – בחינת הבינה , ממנה דינים מתערים ולכן התייסר . בלעם – בחינת דעת ("יודע דעת עליון").

משה זימן למדבר את יתרו בחינת המוחין , גלגול קין , משום שטרם השלים ברורו וזאת על מנת לאפשר לו לתקן . כל נשמה היורדת לעולם נצפה ממנה שתשלים ברורה ותידבק חזרה לשורשה. באם אינה עושה כן, חזקה עליה לההיפך לרשעה.

יתרו, ע"י שברח מפרעה , לא רצה לקחת חלק ביישום הגזרה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" – עורר בכך את ניצוץ התיקון שבתוכו ומשה המשיך את ליבוב הניצוץ ע"י ש"משך בחוטים" , שיבוא למדבר וישוב בתשובה .

בעצם שנטל משה את המטה מבית יתרו ( המוחין ) –החלה הנהגה חדשה בעולם של קטנות דמוחין, כזכור המטה הפך לנחש. קטנות דמוחין הוא מצב של דינים וע"י ההתגברות עליהם ניתן להשילם .

השם המפורש ו-דצ"ך עד"ש באח"ב היו חקוקים על המטה . בעשר המכות שניתכו על פרעה השתלם משה והתעלה במידותיו . כמו"כ בעת שרעה את צאן יתרו העלהו גם כן בשבע שמותיו : יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני. רעיית הצאן סודה ברור הנשמות והעלתן כפי שעשה יעקב אבינו אצל לבן . זכות זו עמדה ליתרו להגיע לפני מתן תורה אך לא להשאר כאמור .

למשה עצמו עשר שמות : 1. ירד 2. חבר 3. יקותיאל 4. אביגדור 5. אבי סוכו 6. אבי זנוח 7. טוביה 8. שמעיה בן נתנאל הסופר 9. הלוי (בן אביתר) 10. משה ויקרא רבה פ"א ג´.

כל שם נותן לאדם כח . השם הוא חיות המנוע הרוחני והגשמי במידה ומשתמש בחייו באורותיהם. רבים מוספים ומחליפים שמותם בלא שתרמו כהוא זה לפיתוח או מימוש הפוטנציאל שלהם. אם אין חשים בהתעלות עקב הוספת השם , לדאבון, יכול לפעול בהיפך הכוונה.

יתרו , כל שם שנוסף לו העלהו מדרגה, לכן קיבל את השם רעואל, רעו, חברו של אל. וכי שייך שיתרו ידבק בא-ל ? אלא שעבר דרך התעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמה וכ"א יכול לזכות לזה בדומה לפרה המתעלה אשר מעורה עושים תפילין , עוטים רצועות על הראש לחיבור הכי עליון. עם זאת יש בה צד הפכי לחלוטין שהוא "העגל".

יתרו כהן און, כהן מדין , בא מן השמאל, נטש הצד שלו והתדבק בקדושה . בזה התעלה כבוד הקב"ה מעלה ומטה. לאחר ששלטונו היה על הכל בשלמות - נתן התורה.

אמר רבי אלעזר "יודוך עמים כולם " תהלים ס"ז – אל תקרא יודוך אלא יודיך . כאשר ראש השמאל נכפה, נשבר ומודה לה' - אזי כולם (כל העמים) מיו"ד עד יו"ד של שם אדנות בהויה - משתלם כבוד ה' מעלה ומטה.

פרוש נוסף : יתרו מנסה לייעץ למרע"ה שיבחר לו אנשים יראי ה' לשימם שרים על העם משום שהעם אינו חזק דיו , רק יצאו ממצרים עודם תשושים מעבדותם וריקים ממצוות . לא בכדי מתו מיד עם השמעת קולו של הי"ת " אנכי" . מקביל הדבר לשבירה שהיתה בעת הבריאה כאשר הקב"ה רצה להיטיב לנבראיו ולא יכלו לקבל אורו ומתו פרט למרע"ה שעפ"י הקבלה נפלט חי. משה הוא שריד מעולם התוהו לתוך עולם התיקון שכל הניצוצות נתכללו בו והימצאותו בתיבה מרמזת לכך.

ידוע שכל השטים בים , מלחים יורדי ימים , נקראים חסידים משום שעיניהם תמיד נשואות לשמים בתפילה לעבור את משברי הים בשלום ובבטחה. "שאו עיניכם קודש וראו מי ברא אלה אמר דהע"ה ". העינים הנשואות תדיר לשמים בונים ומחזקים האמונה שאין עוד מלבדו . ים-שמים הם חסדי ה' בלבד ואין בלתו.

מרע"ה, רעיא מהימנא , הרועה הנאמן שעיניו תמיד נשואות לשמים, ביקש להעלות גם את ישראל לדרגתו אך לא היה אפשרי להם אלא ע"י התורה ואותיותיה . הם היו צריכים לעבור כתפילין את דרך ההמרה , מעם עור הפרה עד לעליה המזוככת אל הראש.

כל גבר המניח תפילין, מניח גם בעבור בת זוגתו בין חוקית ובין ערטילאית . הוא ענין בחינת יתרו, המוחין, שיעץ למשה, לעם, להתגדל. בעצם הגעתו בזמן הסמוך למתן תורה היה בחינת "ופרעה הקריב" ובזה עשה טובה לישראל וזכה לפרשה על שמו.

מובא בשל"ה הק' שעל ידי מצות תפילין זוכים לקבל חזרה הכתרים שקיבלנו במעמד הר סיני . הכתר הוא תענוג, הרצון ."משביע לכל חי , רצון " . רצון, מעתיקא סתימאה הרוצה להשביע לנברא.

אנכי ה' אלוקיך : המאמר הראשון בעשרת הדיברות הוא מאמר סתום וכנגד המלה "בראשית" . הבראשית היא כנגד ה א' של אנכי שבה היה צריך להתחיל את התורה , היא אלופו של עולם . אנכ"י אנא נפשי כתבית יהבית , שע"י הכתב מתגלה עצמותו ית' ממש. אומר רבנו נחמן בתורה קע"ג שצדיק אמת יכול להכיר נפש ע"י הכתב. הנפש מורה על הכתר, מהות הפנימיות של פעולות התנהלות האדם בחייו . הדיבור הוא הנפש בעצמו ככתוב "נפשי יצאה בדברו" .

אומר הזוה"ק: "עם ישראל רואים את הקולות" - קול השופר שהוא החזק ביותר . שופר לשון שפופרת שכל מוצא פי ה' עובר דרכו שנאמר "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". מהו לעומתו קול דממה דקה ? אור המנורות, אור הנר הזך הדקיק המאיר לכל.

"ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך" , דברים ה' , אמר רבי יהודה שלושה סוגי חשך היו. חשך, ענן וערפל ומבעדם בקע קול שעשה צורות בחשך בענן ובערפל . בשעה שיצא הדיבור זה נראה כאחד . שבעים ענפים נכנסים לתוכה וחמישים כתרים חסר אחד מכל צד, כמו פטיש מכה ונוקב/ חוקק בעוצמה ודוחס חלקיקים וניתזו ניצוצות . פרחה נשמתם של ישראל מרוב הוד נאדר גאון עוזו של הי"ת ונדבקו בו, שבו לשורשם. באה התורה ואמרה לה' וכי לחינם אני ממתנת כבר 2000 שנה והרי כתוב בה "ואל בני ישראל תדבר, לי בני ישראל עבדים , ומן הגר הגר בתוכם " אז איפוא הם ? פרחה נשמתם ומתו . מיד החזירה התורה נשמות ישראל כל אחד למקומו. לכן כתוב "תורת ה' משיבת נפש ".

מאז מ"ת לא נראו יותר קולות באורות אלא בזמן המשיח בעז"ה בקרוב.

עשרת הדיברות הן אב לתרי"ג המצוות . הם גוף המלך ואין זה משנה איך יצאו הקולות האותיות , הלוחות . כולם יצאו ממנו, מגופו ! לכן מי שפושע במצוות המלך , פושע פוגע פוצע את גוף המלך ככתוב בישעיהו ס' "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" בי ממש ! אומר רשב"י היכן שאדם חוטא – אותו מקום ממש מגלה את חטאו . כלומר, השמים מגלים את העוון והארץ מתקוממת ,עושה לו דין , הוא מה שהאדם עובר בחייו.

אומר הרש"ש הק' בספר "רחובות הנהר" מאמר 'תקון חצות' : השכינה יורדת כל לילה לבין העכו"ם מפאת עוונות ישראל. לבושתנו, איננו משתדלים ועושים לתומכה שלא תצא מהקדושה. נקיש מיסורי השכינה הקדושה ומכך נבין את סוד היסורים בעולם ולכ"א בפרט .

אומר רבנו נחמן בתורה ד' שאיננו יכולים לבד להקים השכינה מעפר אלא ע"י וידוי דברים בפני ת"ח שאוחז ודבק תמיד בהי"ת שהוא בחינת נציגו עלי אדמות ובידו המפתחות להעלות הניצוצות שהפלנו אל שורשם.

מדי לילה כשאנו אומרים טרם השינה "בידך אפקיד רוחי" הקב"ה מחדש את כוחותינו מכתרו. השאלה מה אנו עושים בכוחות המחודשים שקיבלנו באותו יום . האם אנו מעבירים לצד האחר ועושים בכח שקיבלנו שימוש לרעה או שימוש לקדושה. הצד האחר, קרוי מת הוא קלי'. כל שאנו מעבירים להם , מחייה אותם וכתוצאה מכך אנו נישבים בידיהם . בבואנו לצאת אינם מניחים לנו ואין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. לנו עוד נדמה שאנו נקיים... חזרנו בתשובה... לכן הוא הוידוי דברים בפני ת"ח, שלו המפתחות לחלצנו מבית הסוהר ע"י ביתו בית הזוהר , שעוסק בלימוד הקבלה .

השביה אצל הקלי' נעשית גם ע"י העברת כסף לגוי. הכסף הוא הנפש. רואים בעליל שכל כספי הגויים שהוזרמו לכאן לרווחת המדינה נבלעו ונעלמו בתוך "החלונות הגבוהים" , משמע אין ברכה בכספי הגוי . הם לחלופין דוקא מתברכים כאשר היהודים יושבים בתוכם אך עד היום טרם מכירים בכך. אירופה , לאחר שחיסלו וגרשו את היהודים נפלשה ע"י הערבים , היא כבר אינה אירופה מזמן היא עארוביה ועל כך הם היום בוכים.

ט"ו בשבט

אחר שחוה אכלה מעצה"ד והחטיאה את האדה"ר אמר לה ה' בעצב תלדי בנים . עצ"ב– ב' עץ (שני עצים) . וכי ישנה אשה שלמרות עצב הלידה לא תחפוץ בילדים !? עוד תימה , מדוע הקב"ה הורה / מינה את האדה"ר על הגן לעבדה ולשמרה ?

האילן, עץ עושה פרי . פר – יו"ד . הצפרים מקננות דוקא בעץ . בתוך המלה צפרים - אותיות פרי – צ"ם . צ"מ בא"ת ב"ש י-ה היינו פרי י-ה , פריה . על כל עץ שהצפור - צף אור - מקננת, העץ מוליד פרי . עץ אחד יכול לתת מאות ואלפי פירות משך שנים . גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. הצפור היא אם הבנים היושבת על גוזליה בסוד הקטנות . בעת שיכולים לעוף בעצמם מתגלה סוד הגדלות , סוד המשיח המתגדל בקן הצפור .

האדה"ר יכל להביא את המשיח כבר אז אילו היה אוכל מעץ החיים קודם עצה"ד . "ויצו ה' אלהים אל האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל" , משמע יש צווי כולל עצה"ד . בהמשך, "מעצה"ד טו"ר לא תאכל ממנו" . ישנו כלל בהלכה כשיש מצות עשה הסותרת מצות לא תעשה , עשה דוחה לא תעשה . מכאן שהאדה"ר נקט נכון . אלא שה' הוסיף בהגבלה של עצה"ד התניה "כי ביום אכלך ממנו מות תמות . פרוש – מצא לך תחבולה כיצד לאכול עצה"ד מבלי למות דבר שאומר : קח תרופה נגד מוות אכול מעץ החיים ואז תאכל מעצה"ד שמשמעו היפך העצ"ב ל ב'עץ ב' עצים . חטאו של האדה"ר היה שלא אכל מעצה"ח קודם עצה"ד . עץ החיים פרושו תורה, המבוע הפנימי . באם אדם אינו מתמלא לפני ריבוי "מסגרות החוץ" , ידיעה בלבדה ללא תורה - מזיקה ומביאה לכפירה.

לא בכדי חוה הוסיפה שלא לגעת בעץ שאומרים עצה"ד עץ אתרוג היה וידוע שבפרי האתרוג לא נוגעים כמובא במסכת ר"ה "אתרוג קשא לידה" . מגע היד מקלקל את האתרוג כן טוענים גם מגדלי האתרוגים. בר"ה האדה"ר נידון ומת וירד לעוה"ז . ההיוולדות לעוה"ז היא בעצם מיתה . כאן צריך להשתלם בעצה"ח ולהגיע לעוה"ב להשתלם בעצה"ד . אנו כאן , בר"ה נידונים ועשי"ת הם בחינת מות מעצם שאנו עסוקים בחשבון פנימי וממעטים עצמנו ביחס לחיים . ביוהכ"פ אנו מקבלים מתנה את עצה"ח, הלוחות השניים . אחר קבלת התורה הגיע הזמן להתיר אכילת עצה"ד . לכן מיד אח"כ מותר ליטול את האתרוג . בהו"ר, זמן התשובה העילאה מותר לילדים לנגוס באתרוג כי אין להם חטא וקל להם להפנים את עצה"ד . המבוגר אוכל את האתרוג בט"ו בשבט והראיה שרבי עקיבא בא ללקוט אתרוגים בא' בשבט (יש אומרים בט"ו בשבט עפ"י בית הלל) ואז מתפללים גם על האתרוג לסוכות הבא .

עצים הנותנים פרי, פרי י-ה, יקרותם לעין ערוך, עד כדי כך שהדורות הקדמונים סגדו ועבדו לעצים שנחשבו כסמלי פריון , אשרה עשתורת, ענת, אלה ועוד – ולא בלי סיבה ... שכן הרפואות גם הם מהעצים הפירות והצמחים ומתחלקים לסוגים עפ"י העולמות :

בריאה – פרי שתוכו כברו וניתן לאכלו בשלמות אין לו קליפה

יצירה – פרי מבחוץ וגרעין בתוכו

עשיה - פרי שקליפתו מבחוץ .

ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות , אחד מארבעה ראשי השנה

אחד בניסן – ר"ה השנה למנין שנות מלכי ישראל ולסדר הרגלים בשנה.

אחד באלול – ר"ה למעשר בהמה

אחד בתשרי ר"ה לדין לכל באי עולם ולמנין שמיטות ויובלות, ערלה ונטיעות חדשות ומעשר תבואות וירקות .

סגולה מיוחדת לקרוא בט"ו זוהר המיוחד לכל פרי לידע מהותו צבעו ושמו.

באכלנו את הפירות נסתכל בהם נודה ונשבח לה' על הטוב שגמלנו להשפיע עלינו שפע טובה רפואה וקדושת שבת בכל נשמות עמו ישראל או"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !