פרשת מקץ - חנוכה - התשע"א - MIKETZ

bs'd

פרשת מקץ - חנוכה - התשע"א - MI'KETZ MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת מקץ - חנוכה ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת מקץ תשע"א

ויהי מקץ שנתיים ימים , ולאחר שיוסף כבר הוכתר למשנה למלך והוא המשביר לכל, מגיעים האחים מארץ כנען לשבור לחם במצרים ביתה יוסף. יוסף שראה את אחיו פרץ בבכי במסתרים והוא הינו סוד הבכי שיתברר בהמשך בעז"ה. לאחר המשתה והסעודה ועפ"י הדין ודברים שהיו ביניהם , נאלצו לשוב ולהביא עמם את בנימין. בנתיים נאסר שמעון לשלושה ימים כנגד תקיפתו את בני שכם ביום השלישי למילתם אחר המעשה עם דינה . שמעון, שמזלו שור גדע את הקירוב של המעוות לא יתקון עם החמור.

יוסף רקם לאחיו "עלילות דברים" ע"י שהשיב להם כספם ,דבר שחייבם כאמור לשוב עם בנימין.

אמר רבי שמעון בזוה"ק: מקץ – קץ , פרושו חושך, שכחה, אין שם זכירה .

קץ שם לחושך , הגיע קץ לחשכת המשיח ,שיכחת המשיח הקבור-חי בבור משום שאת חוליינו הוא נושא. מעתה והלאה יפתחו לו השערים עד לרקיע . מקץ שנתיים ימים , חלום המשיח קורם עור וגידין. לכן משהגיע שעתו של משיח בן יוסף להגלות "ויריצוהו מן הבור" באופן שגדולתו התגלתה מידית.

"שנתיים ימים" הם ימי היניקה שלאחר שנת העיבור, ההריון . לא בכדי הניקה שרה את יצחק ועשתה משתה לגמילתו כעבור 24 חודש . שלוש השנים הללו מושווים לשלוש שנות הערלה . מה הפרי ינק תחילה מתוך העץ (עיבור) , לאחר שחנט, זקוק להמשך היניקה שנתיים ימים עד הגיעו לשלמות עמידתו .

בשעור הקודם , פ' וישב , הבאנו על ירידת יוסף למצרים שהוא סוד גילוי הנשמה. יוסף, "סוף" אות ברית קודש , הוא בלבדו יכול להוליד נשמה . יעקב ת"ת, הגוף "ואנכי איש חלק" . עשו הוא הראש- הכלי של הנשמה . יעקב הכניע את עשו ע"י כח החכמה שרכש אצל לבן. בעת שנאבק עם המלאך העלו אב"ק – ר"ת א'ות ב'רית ק'ודש. הס"מ יודע שהשומר ברית קודש יכול להכנס לעולם הנשמות ולהביא משם נשמה . רצונו היה לטמא את יעקב ולא עלה בידו.

כשהגיע יעקב לארץ כנען ביקש לישב בשלוה , סבר שסיים את משימתו אחר שניצח הס"מ והגיע עת העולם הבא, לישבו בעוה"ז. הקב"ה גילה לו סברת טעותו שפועלו עד כה היה בחיצוניות . יש להמשיך ולפעול בפנימיות והוא ענין "רוגזו של יוסף שקפץ עליו" כי על יוסף היה להמשיך הפנימיות .

בעלי תשובה המקבלים עליהם עול מלכות שמים לאחר שעוטים מלבוש ומצוות , חושבים לתומם שכל מעשיהם כבר מתוקנים לישוב העולם . אך הם מגלים עד מהרה את "רוגזו של יוסף" הקופץ עליהם. הם למעשה רק בתחילת הדרך . אות ברית הקודש הוא הנסיון הנוקב המגדיר נכונה באם אכן נכנסו אל הקדושה . היציאה חי מן ה"בור" הזה הוא רק שלב א' ! עדין מנגד ממתינה נקבת הס"מ הקשה פי כמה .

מצרים ממלכת הקלי, האחוריים של א"י , ההריון, מקום יצירת העוברים , - לשם ירד יוסף. הוא שרד סכנות רבות ואף הצליח לעבור את אשת פוטיפר ורק בשל כך נקרא צדיק ! , נפל שוב לבור , בור קלי' רוחניות בניגוד לבור קלי' הנחשים והעקרבים שזרקוהו אחיו . הבור הנוכחי הוא בעל, שלוש המוחין דקטנות שר המשקים, שר האופים ושר הטבחים ומאחוריהם , מלך הקטנות , פרע"ה, אחורי הדעת . יוסף הגיע אל אחורי הדעת שם "חווה" את חלום פרעה כאשר "פגש" את המלך בכבודו ובעצמו ניסה המלך לבדוק אותו ושינה לו את סדרי החלום אך יוסף תיקנו. למעשה התעלה יוסף מעל 'דעת המלך' ואמר לפרעה שיש מעל הדעת עוד חכמה ובינה ואני חייב להגיע לשם . "פרעה" מודה שאכן יוסף איש חכם ונבון , רק הכסא יגדל ממך . הכסא- גימט. אלהים= 86 . כסא גם לשון כיסוי , כסה . פרעה משלח את אנשיו ובוחן את יוסף בשבעים מעלות/מדרגות הכסא ומגלה שיוסף עלה עליו, עלה מעל לשבעים הדרגות שהם שבע הספירות התחתונות (שבע X 10 = 70 ) אל הדרגה השמינית ספירת הבינה . מאחר ואי אפשר ששני מלכים ישלטו בכתר אחד השביע המלך את יוסף באביו שלא יגלה פחיתותו ממנו. יוסף התעלה למדרגת העין שבכתר מקום העין האחת המאירה לאישון בת עין , עינא פקיחא. בדרגת הכתר אין שתי עינים כי השתים מסמלות את הימין והשמאל ומה שרואה זאת לא רואה השניה . העין הכוללת היא העין האמיתית.

המלכות בעת שמתבוננת בעין הכתר היא מתגדלת בלילה ככתוב "ומלכותו בכל משלה " . היא המלכות הנותנת טרף לביתה , מפרנסת את כל העולם ואינה ישנה כלל ובבוקר "והנה היא לאה".

אומר הזוה"ק שגם בזמן יוסף הצדיק, המלכות טרם נשלמה עד שהתחברה עם האבות עמם נמנה יוסף.

יוסף הגיע למדרגה העילאה , עבר כל הגוף , המוחין דקטנות (קנה ושט גרון) ונעשה השליט, המלך , רועה צאן אחיו. נכנס לסוד הכסא – סוד הנשמה היושבת על המוח . רגלי הנשמה משתלשלות עד לחזה וחצי גופה נמצא מעל ראש האדם. עד לשם נכנס יוסף , לחבר ולזווג את חו"ב ולהוליד דעת דקדושה .

אחר שגמר לחברם, "התעורר" יעקב לשלוח האחים אליו, את "מערכת הרגלים" . ארבעת הגפיים הינם תחת שם אחד – "הרגלים" לכן פנה יוסף אל אחיו ואמר "מרגלים אתם" , עומדים במקום הרגלין, בקלי'. השיבו האחים "כנים אנחנו" , רוצה לומר, אנשי אמת. יוסף אינו מקבל דבריהם מאחר וטרם התאמתו . פועלו של יוסף הוא להוליד את האמת . מרגע שנכנס לתוך המוח וחיבר את חו"ב, הוא צריך להוריד את האמת . הנקבה היא האמת. אמת מארץ תצמח .

אמת הוא סוד האמא – א-ה-י-ה = 21 X 21= 441=אמת. לא בכדי עומדים האחים בפני יוסף והוא צולף בהם מרגלים אתם ! הוא עושה להם תיקון גדול על מנת שיעשו תשובה , שיגיעו לאמת , "ערוות הארץ באתם לראות" , פנימיות סוד הקלי' של מצרים הנכם מבקשים . ואכן חלק מרגע האמת הגיע. אחי יוסף משתחווים לו . הם ארבעת הגפיים, חיצוניות הגוף, הרגלים. כהגוף הכפוף לנשמה אשר מבלעדיה אין לו קיום לכן חייב להשתחוות לה. הנשמה לכשעצמה , תמיד יכולה לשוב אל שורשה בסוד האלוקות . לגוף גופא, יש קץ סוד ה-מקץ . קץ שם לחושך. גוף החוסך מעצמו תורה , שאינו מתפנה לזכור את ה' ,שוכח ממנו,– מה טעם לחייו ?

יוסף שהגיע לנקודת העין שבכתר סוד אור א"ס , רואה את האחים מלמעלה וחייב לדאוג להם לכן הוא המשביר , המכלכל לפי הטף, "ליקוטי בר ליקוטי" מברר ניצוצות הקדושה ומעלם לשורשם העליון בסוד החיט"ה = כ"ב אותיות התורה, סוד הנשמה בעבורה נברא העולם . על יעקב נאמר "וישכ"ב במקום" יש כ"ב (אותיות) .

על מנת לפעול גילויי ההוויה בקרבם של האחים , נדרש יוסף ל"עלילות" , לתמרן אותם בהעלאה זהירה ממדרגות הרגלין למדרגת הנשמה.

אומר רשב"י , וי ליום הזה כאשר האדם עומד מול האמת , איזו בושה חווה בעת שמגלה "ותחזינה עינינו בשובך לציון" , בשובך לעצמך, אל שורשך, היינו נשמתך. ציון = יוסף .

ציון = יוסף , הוא בחינת ההוויה המוליד את נשמת משיח בן יוסף. מי שמגדל את הנשמה הוא משיח בן דוד . לכן קרא יוסף לבנו הראשון מנשה – נשמה.

יוסף חשף בפני אחיו את כל אברי הנשמה אך לא יכלו לשאת הגלוי. הם אמנם הודו "אשמים אנחנו" שלא שעו בהתחנן אלינו אחינו מהבור. היתה זו תחילתם של הרהורי התשובה על שלא נקף ליבם אז . אך גם עתה לא יכלו למצות התשובה מחמת שיש להם שתי עינים . טרם קנו העין העליונה הכוללת בה ניתן לראות את האמת "ליבבתני באחת מעיניך" שה"ש ד' ט . ולכן פרש יוסף לחדרו לבכות . בבכיו זה עוררם לתשובה עמוקה יותר.

אומר רבי נחמן שהדמעות שוטפות את השקר מהעינים . במסכת שבת מובא שבנות ישראל הצועפות את עיניהן (מאפרות אותן) הן כנחש המציץ לשרוף וללכוד .

עימות האחים מול יוסף הביאה לדמעותיו המלוחות בסוד ברית מלח . המלח חייב להיות תמיד על השולחן שהינו מזבח . כשם שהקרבן היה מכפר כן קדושת האכילה מכפרת. הכתר הוא בחינת מלח – לחם , "מלח הארץ" . לכתחילה ברא הקב"ה את הימים, האוקיינוסים מתוקים . לאחר שיעדם לדגים בלבד המליחם . זהו סוד בכי דמעות יוסף שהינו כדג מתחת למים שלא שולטת בו עינא בישא . ע"י דמעותיו פועל לקרב העולם לתיקונו ויתם הלא טוב . דמעות יוסף הועילו. האחים חוזרים אל "אביהם" , אל החכמה.

יעקב שנמצא בתוך הקלי', בכנען = עכאן, טרם שבה אליו רוח הקודש. האחים שבים לומר לו שבלא בנימין לא יוכלו להתראות בפני אדוני הארץ ! יעקב נאות לשלוח את בנימין כאשר יהודה שהוא יסוד היסוד העליון , גבוה יותר מיסוד יוסף , ערב לו. שאם לא כן "חטאתי לפניך כל הימים, בעוה"ז ובעוה"ב . יעקב יודע שיהודה בחינתו אריה, ויוסף שור. ודאי יוכל האריה להתגבר על השור. בפ' ויגש בעז"ה נראה העימות ביניהם.

כשמגיע בנימין כתוב "וישא יוסף את עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו" . אומר רבי חייא בזוה"ק "תוחלת ממושכה- מחלה לב ועץ חיים תאוה באה" . כשאדם מייחל , כוסף זמן רב למשהו עליו לכוון שאם יבוא או לא יבוא אקבל שהכל מאת ה'. באם אינו מוותר, באים עליו כמה בעלי דין להתבונן בו אם הוא בכלל ראוי לקבל ואז מוצאים אצלו מיני דינים ר"ל ובמקום שיתנו לו מבוקשו, תוקפים אותו במחלת לב . מכאן, שיש להזהר מבקשה בלתי מתפשרת ונחרצת כי מזמין התאנות לעצמו.

ליוסף היתה תוחלת ממושכת לראות את אחיו כשם שליעקב היתה לראות את יוסף ובהם נתקיים "ועץ חיים תאוה באה" . היינו , שלא פסקו מעץ החיים כל אותם שנים .

בנימין קיבל את נשמת אמו רחל . בהחיות נשמתה את גופו העלתה מיין נוקבין הגורם לשפע ,הורדת מיין דוכרין. הוא גם מן הכוונות שעושים בהדלקת נרות חנוכה להעלות השלהבת.

עד עתה, כמעט שליש מהחורף עבר בלא גשם. ע"י כוונות בהדלקת הנר ניתן להעלות מיין נוקבין. נר= 250. מטר= 249 , עם הכולל 250 .

250 מתחלק להויה א-ה-י-ה = 47

הויה אלהים = 112

הויה אדנות = 91

סה"כ = 250

250 =נר = מטר . בשמות האלו מעוררים רחמי שמים.

שלהבת = שת הבל , הנשמות שנטמנו באדמה ללא חטא .

חנו כ"ה חנו=ס"ג , חנו בחשמונה - חשה הנשמה - שמונה . אור החנוכה הוא מהדרגה השמינית - בינה - אותה משכו החשמונאים. אור זה החוזר אלינו בכל שנה במצוה קלה של הדלקת הנרות כוחו גדול אף יותר מהושענא רבה, אור מיתוק הדינים . אור השכינה יורד עד מתחת ל 10 טפחים ולמן ההדלקה כוחו יפה לחצי שעה . בימים יחידים אלו בשנה יורד האור מואר ! בשאר ימות השנה ירידתו חשוכה "אל תראוני שאני שחרחורת" . כאשר אדם מדליק נרות חנוכה הוא מאיר כביכול לשכינה את ירידתה ומחזק האור העליון להוציאו מהשביה .

חנוכה הוא חג ממנין הרגלים , שנאמר להדליק נר לכשתכלה הרגל מן השוק. הקלי' המה השוק. טוב לכוון בהדלקה שאנו שורפים הקלי' ומאירים השלהבת – שת הבל , שע"י שת והבל מתגלית נשמת משה .

שמונת ימי החנוכה הם ביסוס הנשמה למשיח בחיינו ! הטבע, העוה"ז מתנהל ע"י שבע הספירות התחתונות . שמונה הוא מעל הטבע, עלינו לפעול לגילוי הנשמה ללא לאות.

תכלית ירידת יוסף למצרים , לקלי', היתה לגלות את משה , הנשמה -משיח על מנת שיתגלה הכתר, התורה, בחג השבועות .

בחנוכה מאירים שני חלקי האור, הלבן העליון והשחור התחתון אשר תכליתם להתמזג בשווה . בחינת שני מלכים בכתר אחד. ה' מצר שמיעט את הלבנה אך היא עתידה לשוב כמקודם ואף לגדול יותר . כן הם מעשינו - ביכולתנו להקטינם או להגדילם לטוב ולמוטב. הטוב בלבד אינו די לעולם , נצרך שיהא מעוטף ברחמים שהוא סוד השמירה .

יה"ר שהאור הגנוז של אבינו שבשמים המתגלה בעוזו על הר הכרמל - רום כל – בשעות אלו של נר שני של חנוכה תשע"א , ירטיט ליבותינו לקבל גילויו באהבה ויעטה הודו עלינו ביפעה ורחמים לקבלנו אליו בחינת שובו אלי ואשובה אליכם , ישקיף עלינו מאותה עין הכתר הכוללת לאחדנו ולמחול כל עוונותינו ממקום האהבה והרחמים שאין שם שום עוון אמן ואמן !

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !