פרשת בא - התשע"א - BO

bs'd

פרשת בא - התשע"א - BO MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת בא ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בא תשע"א

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו".

עפ"י הדרש, ב"א =3 , נותרו עוד שלש מכות, ארבה חושך מכת בכורות. בהמשך הפרשה ההכנה ליציאה ממצרים.

מרע"ה פחד מפרעה על שהיה בכוחו לעמוד במריו למרות כל המכות שקיבל. לעבדי פרעה, כבר במכת כינם היתה "הארה" באומרם לו "אצבע אלהים היא". במהלך המכות הבאות, לא פסקו מלהאיץ בו לשלח את ישראל "הלא תדע כי אבדה מצרים" ולא אבה לשמוע.

פרעה ידע את האלהים אך לא בשם הויה .

עתה, ה' אלהים בעצמו , משום פחדו של משה, מבקשו שיבוא עמו אל שורשו ... בא אל פרע"ה ! ! ! לא בכדי אמר "אני יאורי ואני עשיתיני" !

בד"כ, הקליפה היא שמייסרת ולא הקדושה בסוד "כל המחלה אשר שמתי במצרים" . עשר המכות הינן שורש כל המחלות הקיימות בעולם ונקראים נגעים. עם ישראל שקיבל עליו השבת זוכה לענג שבת , היפך הנגע.

למען "שתי אותותי אלה בקרבו" - היה צריך להיות שתי מכותי. אותות – יו"ד , למן הכתר והמתפרשות לאותיות "אלה" הראשונות של אלה-ים . פרעה האוחז במידת "מי" , שואל מי ה' אשר אשמע בקולו.

השאילתות שבתורה , בקבלה הינן קביעה. כאשר פרעה אומר " מי ה' אשר אשמע בקולו" פרעה הוא "מי" ספירת הבינה ממנה מתפרעים האורות, ז"ת, אומר זאת לחיוב וצריך להקרא: אני מי, ה' אשמע בקולו. עם זאת, הייסורים נצרכו לו על מנת להעמידו במצב הנעלה יותר מן הדין שהוא "מי" לכדי חילוף אותיות י-ם . פרעה הוא הקליפה של משה כאשר בסוף, ב "ים"-סוף הוא עושה תשובה . המים כבר חדרו לפיו ולא יכל לומר מי כמוכה באלים ה' בכף דגושה אלא בכף רפה .

שאלתו של מרע"ה "למה הרעות לעם הזה" היא לצורך להשכיל ממנה לימוד, תובנה, לאו דוקא שאלה מקנטרת.

לעתים , רואים יסורים באים על אדם, לא בהכרח צריך לרחם עליו . קרוב לודאי שבאים לתקונו . האדם , טבעו להתכחש לסיבת יסוריו לפחות כלפי חוץ אך נשמתו פנימה יודעת אף יודעת מהות שורש המכות.

יש אנשים החוזרים בתשובה אחרי שקיבלו מכות הרבה. לא מצינו זוכה במפעל הפיס חוזר בתשובה. אילו החזרה בתשובה היתה מותנית ברווח כספי, לא היה גבול לעושר האחד על חברו.

אדרבא, היסורים מעוררים וממתקים לתשובה . הנשמה מבינה ששיקולי הטעות שעושה הכח המדמה עם הגוף הנושא אותה, מביאים אל פי פחת ולכן באים הנגעים. הנגע מגלה את מקום הפצע. היכן שהנגע שם המחלה .

ה' מראה למשה שהנגעים על פרעה הינם עפ"י מתכונת עשר הספירות שבידוע גם הגוף מחולק כן. באופן זה למד משה להכיר את הנוקבא שלו, כלומר, היפכו.

בליקו"מ ע"ג מובא: ישעיה מ"ג : "כי תעבור במים אתך אני" . אומר רבי נחמן , מה התורה סתומה וגלויה , כן הקב"ה, עאכו"כ . מה שלנו נראה הוא לבוש החיצוניות והנסתר ממנו הוא הפנימיות . איך נוכל להגיע אל הפנימיות ? ע"י תפלה לשמה וקישור הדיבור אל המחשבה הדק היטב, היינו מעשה דיבור ומחשבה.

אומר רח"ו: המחשבה – סוד הרצון. הדיבור – פנימיות, והמעשה –חיצוניות.

על מנת לתהות על אדם ולהכירו , לצורך שידוך למשל, יש לקיים שלש פגישות ולבדוק במחשבה דיבור ומעשה. בראשונה יפעיל המחשבה לעומק הפרטים וחדרי חדרים האם עם זולת זו/זה ניתן יהיה לקיים מסגרת זוגית לחיים ? האם הקורות אותו עד הלום נרקמים למקשה מסברת דעת. פגישה שניה, עניינה דיבור כדי לעמוד על המעורבות ההדדית בשיחה קולחת . מפגש שלישי המבוסס על הקודמים, יעוגן כבר מעשית לדבר על האירוסין . התנהלות זו נעשתה בדרך של אתערותא דלעילא לאתערותא דלתתא .

בע"ת , יחל דוקא בחיצוניות, ב"עשה" באתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא. אח"כ דיבור- תפלה ולימוד , ממילא יביא גם למחשבה . – באם הולך כסדר הזה בעז"ה , אמן.

הדיבור הוא הדרג האמוני האמור לחבר אל המחשבה . מרגע שמדברים אל ה' הבלתי נגלה, מכירים בקיומו . בשום פנים אין להסתמך על חיצוניות של "מדים" שאין בהם לבין פנימיות אמיתית כל נגיעה.

הנעלה יותר מהדיבור , הוא הרצון – רצון הלב רעותא דלבא . הוא שאמר ה' למשה "אני הכבדתי את ליבו" ע"י האותות שנתתי לו, העליתי את הכבד שלו אל הלב , סוד הרוח ועתה יש לפרעה רצון להכירני .

ישנם ק"כ צרופי אלהים . ק"כ = צ"ל כמובא בשה"ש "עד שיפוח היום ונסו הצללים" . אדם נולד עם שני צללים המגינים עליו. בעת התייחדות ההורים, צל ראשון של העובר העתידי מופיע ונכנס דרך עמוד השדרה של האב ומועבר לרחם האם שם שוהה על תנאי משך שלושה ימים ותולה בשביעות רצונה ונינוחותה של האם ביחסיה עם האב. הדבר גם מובא בסיפור יונה היורד אל הספינה כמשל הנשמה היורדת לגוף.

באם האם נרצית , הצל מתלווה לעובר המתרקם להריון הולד , מגן ושומר הן על הילוד והן על האם כאור מקיף . בעת הלידה עומדת הנפש על הפתח להכנס אל הגוף . היא מלווה בשני מלאכים האוחזים בה מימין ומשמאל . הנפש , החלק הנמוך של הנשמה ברגע שרואה שעומדת להכנס אל הגוף, אל כלא, להרבה שנים, מיד רוצה לסגת ולברוח להי"ת חזרה . המלאך הורה אוחז בה , קיבל הוראה ומכניסה בכח , משום כך בוכה התינוק מיד אחר הלידה.

דיבור הזכר עד גיל 13 זהה כמעט לקולה של ילדה בסוד אדנות. בגיל זה מקבל רוח הנכנסת בו בגרון = 259 לצורך מיתוק הדינים ע"י אלהים = 86 X3 = 258 (259 עם הכולל ) שהם סוד יוסף ששלט על שר האופים שר המשקים ושר הטבחים. שלוש הקליפות מהן ינק פרעה מעורף הקדושה. מאז כניסת הרוח, משתנה קולו של הילד לגברי ובהמשך מתפשטת הנשמה בסוד הויה המתחילה את ברורה בעולם .

בשלוש הרמות הנ"ל נר"ן ומחשבה דיבור ומעשה , משתקף האדם לזולתו בחינת אישיותך תקרבך או תרחקך.

מרע"ה הביע את חפצו להכנס לפנימיות לכן ביקש, "הראני נא את כבודך" הכבוד הוא סוד החיצוניות, הנקבה. מרגע שנפתח שער החיצוניות מגולה למעשה הפנימיות .

ככל שאדם ענו יותר , לא ניתן לגלות פנימיותו. משה ורבי הלל הזקן היו ענווים באופן שדרגתם היתה כה נמוכה , שאף אדם לא יכל לירד שם ולהכירם. הלל אותיות לל"ה (ר"ת למדני להורות ה') אחד מ ע"ב שמות . להמחיש ענוותנותו של הלל שעולה בסוד אדנות = 65, שאלו : מי פה הלל , מי פה הלל , שהיה נסתר כבינה - אלהים. כזה הוא כח הענוה שמתגדל מעל לנשמה .

הקב"ה הוא הענו שאין מקביל, או בדמיון לו. הוא ברא את כל העולם והסתיר עצמו . הכל שלו . אך כ"א חושב ... זה שלי, זה שלי – ה' מסכים עמו ...

סוד המחלות: " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" . סגולה לקרוא פסוק זה ישר והפוך ג' פעמים. אין מחלה הבאה מאת ה' שאין בה תרופה , כפי שהיה נגוף למצרים ורפא לישראל. המדע מאשש זאת ע"י החיסונים השונים ממיצוי דם המזיקים והמוזרקים כנסיוב למי שהוכש מנחש , דוקא ארסו ישמש כתרופה וכן בנשיכת כלב .

בתורה ע"ד ליקו"מ, אומר רבנו שהאדם צריך לידע לרפאות נפשו והדבר תלוי ברצונו וחשקו. חולי לאורך זמן ר"ל נובע מרצון החולה עצמו. החולי נעוץ בתפיסת הקיבעון משום שהחולה אינו דוחף עצמו להתחדשות. לרוב הוא טיפוס שהתעייף, מתעצל מהחיים ואינו מוכן להתמודד עמם . לעתים מבקש מבורא עולם פנני נא מזה העולם ... כפי דחיקתו כן יעשה לו.

אדם יכול להאריך ימים ושנים מופלגות למרות קשיים ופגעי גוף שונים אם רצון החיות מפעפע בו בעוז . את מיחושיו יצדיק לפני בורא עולם בצידוק הדין על עוונות שעשה ויתחנן על כל פנים שיהיו ברחמים .

מי שהוכה עד כדי אי תפקוד בכל עבודות הבורא , ידע שאין זה מהקדושה ועליו לטפס עתה חזרה בעליה תלולה יותר. אם יעשה בהתמדה - ודאי יצלח.

מכאן, שכח הריפוי תלוי במחשבה ובאמונה . באם הינך חושש למסוגלותך בדבר, פנה לרב אשר יקשר אותך בברכה אמיתית לסוד המקיפים שלך שיורידו אליך רצון להתעודד ולגדל עצמותך הפנימית. כדברי רבי נחמן : כל אדם צריך לרפאות נפשו.

עצה נוספת למיתוק הדין הוא המתן ! והשלכת יהבך על ה'. דוגמא: מקום היעד שרצית להגיע עליו עומד להסגר ברגעים אלו. באם אתה מטיס עצמך בכל הכח על מנת להגיע בטרם יסגר , - לא היית בשליטת המתן שלא לדבר על השלכת יהבך על ה' . קרוב לודאי לכשתגיע יסגרו הדלתות בפניך ולא תוכל לכנוס.

או, המתנת זמן רב לאוטובוס המאחר להגיע. אתה פקעת עצבים , שוקל אפילו לסע באוטובוס אחר שיקדם אותך באלטרנטיבה אחרת - גם מצב זה הוא אי שליטה . השלכת יהבך על ה' תוך המתנה כנועה בהתבוננות בבטחה בפועל ה' - תביא אותך למחוז חפצך בעז"ה כפי שרצית. שנן לעצמך : בידך אפקיד רוחי , אני זקוק לכך וכך . ה' ית' אם תתן תתן , אם לא – גם כן אמן .

כן עשה כאשר אתה רעב מאד , דחה סיפוקך לעוד רגע ועוד רגע וגם באוכלך שמור על צלם...

בבואך לספר לחברך דבר מה המנקר לך , נסה לנצור לשונך. לפעמים מוטב שלא תאמר משתאמר .

[רבי נתן - ליקוטי תפילות, ו', נ"ב]יְהֹוָה אֱלֹהֵי, נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד כִּי אֲנִי רָחוֹק מְאֹד מִתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רָאשִׁי וּבִלְבְּלוּ אֶת דַּעְתִּי, עַד שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיךְ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, וְהַדַּעַת נִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי וְלִבִּי עֲזָבָנִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם נָע וָנָד בְּלֹא דַּעַת וּבְלֹא לֵב.

ע"י מיתוק ותיקון המידות, תמהר הנשמה דנשמה לשכון בתוכך ויקויים בך קרבת אלהים לי טוב. יה"ר שנזכה. או"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

Share

Blogger Widgets