הרב שמעון דהן - פרשת ראה ומוהרן התשע״ג

בס"ד

 עיבוד לדרשתו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת ראה תשע"ג

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".  מרע"ה מלמד ומזהיר על המצוות שיצטרכו לקיים בארץ : תרומות מעשרות קרבנות,  איך לאכול ומה, טמא טהור כשר פסול, מצוות השמיטה , צדקה ועזרה לזולת , להשמר מפני דרכי הגויים, לא לשגות אחר נביאי שקר, ותזכורת להנהגה בשלשה רגלים.   אפשר לקרוא לפרשה גם פרשת ההבדלות, או דבר והיפוכו  כיוון שצריך לנקוט עמדה מבין שניים , מבין  הנכון והלא נכון הפוקד אותנו  על כל צעד ושעל , בחול וקודש,  היות האדם חופשי או עבד , בין ישראל לגויים ועוד.

סיפור "הראייה"  של העולם התחיל מנקודת "ובחרת בחיים" שה' אמר לאדה"ר , בחר בטוב ולא ברע . שתי דרכים לשיקלול, המונחות בשורש ארבעת המוחין שיש לאדם : חכמה ובינה, חסד וגבורה . חסדים לעומת גבורות היא מתכונת הבחירה  בין עץ החיים או עץ הדעת טוב ורע .                                          כאשר ידע האדה"ר את אשתו , הדעת כבר היתה מזוהמת  כי הנחש שעמד בתווך, באמצע,  זיהם החסדים והגבורות . מפאת חבלה אנושה זו נצרכות  נפשות העולם הזה לעשות את  עבודת התיקון.

            אנו רואים אצל  אברהם אבינו שמציע ללוט  (המייצג את הנחש ) "בחירה" להפריד דרכיהם:  הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה בראשית י"ג ט .

בעולם הרוחני  אין תנועה בשני הקצוות  החיצוניים  ימין ושמאל. מה שכן נע הוא הקו האמצעי היכול לגדול ולהתרחב בינותם  והוא 'הדעת' המשליך בהמשך גם על היסוד כפי שנסביר בהמשך. היסוד עצמו מערבל כל הקצוות ומכך נוצר המח . כלומר, היסוד הוא הגורם להתפשטות החכמה ובינה להשתלשל לספירות התחתונות שעל ידי כך נעשית פעולת הולדת הבנים או קניית חכמה להיטיב.  בנים לשון בנין, שגשוג והמשכיות.

כאמור, הנחש קלקל קו החשיבה האופטימלי כאשר סתר את קו האמצע בין החסדים והגבורות .  הקב"ה , הוא הוא הנקרא העמוד האמצעי , עמודא דאמצעיתא , לו בלבד השליטה המוחלטת  העליונה  ואשר חיבר שני קצוות של אש ומים ונעשה שמים .

גם עלינו מוטל לעשות חיבור נכון בין הקצוות של חיינו, חיבור  בין  שני הפכים, בין שני רצונות שלילי וחיובי ולהכריעם באופן הנכון.  אצל כל אדם קיים עמוד אמצעי כזה בתוכו , לשון מאזנים  המבטא כיצד שולט על מחשבתו , חושי הראיה, השמיעה,  הדיבור והמעשה  על פי  התורה הקדושה. 

בנשימה אחת עם הנ"ל, החיבור הוא שמניב : או ברכה או קללה . ריבוי שפע לעתים הוא לרועץ . כשם שאדם אוכל לשובע הריהו טוב ויפה אך משאוכל יתר  על המידה , הטוב מתהפך למזיק, ככתוב באבות ב, ז - "הוא היה אומר (הלל), מרבה בשר מרבה רימה, מרבה נכסים מרבה דאגה; מרבה עבדים מרבה גזל, מרבה שפחות מרבה זימה; מרבה נשים מרבה כשפים. מרבה תורה מרבה חיים.
שלמה המלך עליו השלום בקהלת ה' י"ב: "יש עושר השמור לבעליו לרעתו"...    ירמיהו ד' כ"ב: "חכמים המה לרעה ולהיטיב לא ידעו"  . הריבוי באופן לא מבוקר הופך כל ברכה לקללה .  צריך לשמור על קו האמצע  דעת תפארת יסוד, ר"ת דת"י, ולהתרחב בו על מנת להגדילו ולהשליטו. 

רבי נחמן בליקו"מ ח"א ל"ו ו' : "וזהו כלל גדול, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט.  אך לפי בחינת כלי המקבל את האור , כך נצטייר האור בתוכו. אם הכלי הוא בשלמות, אזי הוא מקבל בבחינת מאורות מלא ואם חס ושלום הכלי אינו בשלמות אזי הוא מקבל בבחינת מארת חסר וא"ו  ככתוב במשלי ג', מארת ה' בבית רשע". מרע"ה שהגיע לפרעה והלה הרע תנאי העבודה לישראל, אמר לה'  למה הרעות לעם הזה , ענה לו ה': לאבות נגליתי בקול שד-י אשר  הוא מצד הגבורות , אליך נגליתי בשם הויה שכולה אך טוב ומצד החסד, מהיכן אתה אומר שהרעותי...  לאחר תשובה זו, כל צער או סבל שהיה לעם , משה לא פקפק יותר .

אם כן, כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט : רבי נחמן משתמש רבות כשרוצה להגדיר יהודי טוב, פשוט, קורא לו פראסטיק באידיש.  הכוונה שהנהגתו ישרה ותמימה  עם רצון טוב ולא חלילה איזה נוכל או ערמומי (חכם להרע).  כמו"כ האור הפשוט הוא אין סוף אותיות  ולפי האדם  נעשה הצרוף לשפע הנצרך לו . אם הוא אדם טוב , נעשה צרוף של ברכה ואם לאו, להיפך. 

כתוב בקהלת ז' כ"ט "האלהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים". בד"כ זה נדרש במדרש על חטא.

האור הפשוט של ה' ית' הוא השלמות  השורה בכתר ושם השלמות קמוצה וסתומה, - קמיץ וסתים . כאשר הקמוץ הסתום נפתח , היינו  בניקוד פתח , הי"ת מתגלה בחכמה. כאשר מצטייר הדבר (מתחיל לקבל מבנה, צורה),  אז הניקוד צירה- וההתגלות  בספירת הבינה .

ונבאר עוד , כל עוד שהאות שלמה ,- ולעולם כל אות מכילה את היו"ד והקוצו של יו"ד המבטאים את האור אין סוף -,  מרגע שנשברת האות , היא הופכת לפריטי מספר  והוא החשבונות הרבים שהאדם בד"כ מחפש, בגימטריות, פרפראות לחכמה ,להבין דבר מתוך דבר , אך לא הוא הדבר. הוא פרוש הרחבה / השאלה , על הדבר הראשוני.  

מאד שכיח שהאדם מתפלפל להקל או להחמיר במצוות עם עצמו . האם ראוי שאנהג כך שאעשה כן ... לבסוף לא עושה מאומה . הוא מבקש חשבונות רבים ...

החינוך של פעם היה שונה מהיום, אימותינו החסודות קיימו בפשיטות ותמימות  את  שהורו להם בשמירת המצוות  בישרות וצניעות, ללא שום הרהור או תיחכום. 

ההבדל בין אות למספר הוא שהדמיון מצטייר באותיות . במספר בד"כ הדמיון אינו מצטייר . הסיבה, כי סך אותיות מהוות מלה ונקשרים בדמיון כסיפור, ציור.  הציור נולד מאמא, ספירת הבינה. היא האמא המציירת ורוקמת את הולד . כאשר מסתיים הציור אזי מתקבל מספר , (ילד ועוד ילד ועוד ילד ). 

הנחש הוא שתפס שליטה על  'המספר'  ובהכפלתו ובריבויו הופך לחשבון , לתיכנון אך גם לתככנות .

המחקרים הרפואיים בעולם מבוססים על מספרים  . כאשר מצרפים החשבונות לסטטיסטיקה והסתברויות, ניתן למצוא מזור למחלה .

מקובל, עושה שימוש בשם, באותיות על תופעת המחלה  והחולה והופכו  למספר. מכוון עליו שם של מלאך בקדושה  שווה-גימטריה . מאחר וקליפת החולי היא בחינת מספר מצד הנחש - פוחדת היא משמו של המלאך הקדוש ומסתלקת,  עי"כ  נרפאת המחלה. 

ככל שאדם יוכל לצייר הצירה בקדושה, כן ייטב . הציור שונה מאדם לאדם עפ"י מה שלמד, הבנתו ותפיסתו.

אם נאמר למשל לקבוצת לומדים לצייר בדמיונם  'בית' . ודאי הוא שכ"א ידמיין בית מסוג אחר , כפי מאווייו . צריך ליקח בחשבון שהדמיון יכול לתעתע , אך אם כיון לדעת אמת ספציפית – ודאי הוא שהחכים. יחד עם זאת, סתם 'בית' אינו התכלית, אלא יעוד שלשמו הוא נוצר , איזו חיות ותנועה יהיו בו , זהו המשך הדעת . בית נועד לצורך בנין, משפחה , ילדים , שגם הם יגדלו וידעו את ה' . חוסר תנועה מוחלט הן בחשיבה  (דמיון) והן במעשה - הינו מוות . מאידך , תנועה רבה ומהירה מדי של חשיבה מדומיינת  - מורה על שגעון . 

 דורנו זה משופע בערוצי טלביזיה ואינטרנט אין ספור, אפשר להגדירו כדור שאינו רגוע. מזפזף מערוץ לערוץ , צעירים חסרי מנוח . אבדה לדור תמימות הנשמה אותה מפזרים על נושאים רבים  ומרוב עצים לא רואים את היער... לא רואים את הכיוון .

אם כן, האור הפשוט  הקמיץ והסתום מגיע לפי בחינת המקבלים, על פי ציור מחשבתם , דמיונם, מעשיהם, היינו הצירה.  כן יצטייר האור בכליהם.

על בלעם נאמר במדבר כ"ג: "הנה ברך לקחתי (בי"ת בקמץ) וברך לא אשיבנה  (בי"ת של וברך בצירה).

בלעם רצה לקבל מדעת עליון על פי רצונו הוא, וכוונתו היתה לקללה .  הברך בקמץ הוא דעת עליון  ולא נצטייר לו כרצונו. משראה שנואל, יעץ להכשיל עם ישראל בערוה.  במשלי י"א ב' "בא זדון ויביא קלון ואת הצנועים חכמה " . לא עמדה לו חכמתו של בלעם  כי נכנס בזדון (בטחון עצמי מופרז) וגרם לו לטעות בפרהסיה מה שהביא עליו קלון (ביזיון).

הצנועים , הענוים  שאינם מנסים להתבלט  ויגעים בתורה בצנעה – המה מחכימים. 

האובססיה של בלעם היתה שגעון להרע  ועל כך אומרים חכמי הרפואה הסרוס יפה למשוגע . שעי"כ מסלקים ממנו את פעולת היסוד. 

מהו סוד ?  היסוד !  אבא ואמא  - חכמה ובינה הם שני רעין דלא מתפרשין והם משפיעים הגם שאינם בתנועה . ספירת הדעת, כאשר עולה בינותם גורמת להם חידוש רענון וריגוש  ואבא ואמא מחזירים לה תודה על ידי נתינת סוד !  והוא :  שיעלה היסוד ויזין את התפארת, התפארת תעלה לדעת  וכאשר היא מגיעה אל החכמה ובינה  היא מחלקת היו"ד ונותנת חמשה חסדים לחכמה וחמשה חסדים לבינה  וחוזר חלילה. זהו הסוד, פעולת היסוד !

מאחר והאור מצטייר על פי הכלי של האדם. על כן יהיה כלל זה נקוט בידיכם , להותיר תמיד משקה בכוס, שארית בצלחת , מעות בכיס ואפילו מקרר שלא ישאר ריק . ע"י כך תמשך פעולת הברכה והשפע.  

האור הפשוט הוא אינסופ האותיות הפשוטות של הי"ת כאשר לפי האדם אם הוא טוב , 'פשוט' , כן יעשה לו צרוף אותיות של ברכה .  כאשר מסתיימת האות , המילה, מתחיל המספר.

נוסיף כאן, משעור ראשית חכמה : כפועל יוצא  ממעשינו  מכניסים הנשמה מדי לילה להיכלות  מהיכלות שונים  ומלבישים עליה לבושים , מה שאנו אומרים בבוקר מלביש ערומים . הלבושים מלבושים שונים ואפשר בבוקר לקום כאדם "אחר" (פעם בבחינת זכר פעם בבחינת נקבה במהות הרוחנית) עם מצב רוח ויחס שונים כלפי הסביבה  לטוב או מוטב . ב"ה שמשיבים  את נשמתנו מדי יום  וכל עוד שעודנו בחיים יכולים לפעול לטובה ובלילה הבא ניכנס להיכל מתאים אחר.

יה"ר שנשכיל לעשות חיבורי  ההפכים והקצוות , ולהביא אותם לסדר הנכון לנחת למענו ית' ולהיטיב עמנו ועם עם ישראל או"א . 

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים.

הרב שמעון דהן - ראשית חכמה 29.7.2013