הרב המקובל שמעון דהן דהאן שליט"א HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita: 13 במאי 2009

עבור תרומות לעמותת זוהר הרקיע:

תרומה לעמותת זוהר ההרקיע

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita
הרב שמעון דהן (דהאן) שליט"א

יום רביעי, 13 במאי 2009

*** פרשת בהר-בחוקותיי *** PARASHAT BEHAR-BECHUKOTAY

Views

bs'd


"BE'HAR-BE'CHUKOTAY'' MP3 DOWNLOAD/LISTEN "HERE

פרשת "בהר-בחוקותיי" להאזנה/הורדה לחץ כאן

על התנא הקדוש ר' שמעון בר יוחאי


בס"ד

תקציר מדרשתו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת

בהר-בחוקותי תשס"ט

מהרח"ו –וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר: כי תבואו אל הארץ, שש שנים תעבוד ותזרע ובשביעית שבת. אילו ניתנו ההוראות הללו סמוך לכניסתם לארץ , בערבות מואב, או בקרבתו , היה מתקבל עליהם כעול קשה , כמעט בלתי אפשרי , למונעם מלזרוע השדה הכרם והנחלה אחת לכל שבע שנים תמיד כל ימי עולם ? ! לכן דיבר ה' שימסור המצוה הזו עוד בעמדם בהר סיני , כאשר רושם היותם עבדים במצרים טרם נמוג ותחילת ליקוחם כעם סגולה מחזקם ונראה יפה בעיניהם היותם יורשים ארץ . כל התנאים שהיתנו עמהם נתקבל כנופת צופים. בדומה לשארית הפלטה אחר מלחה"ע השניה שהסכימו לעלות ולהיות חלוצים בארץ בכל תנאי .

כל המצות התלויות בארץ: זריעה חרישה, מעשרות , לקט פאה שכחה, אף אחת מהן אינה מלמדת על חיבת הארץ כמו מצות השמיטה, שבת האדמה וקדושתה העליונה ועד ההגעה ליובל.

הקב"ה קרוי שבת . ג' פעמים כתוב "שבת לה'", והקדים חוקי השמיטה/ שבת, דוקא בהר סיני גם מפני חטא המרגלים העתיד להתרחש ולשמש עילה לבל הכנס לארץ וכן מפני הצער הגדול שיגרם למשה, למן השתלשלות מחטא המרגלים עת נודע שלא יכנס הדור ההוא אלא בניהם ויהושע מכניס. לכן קיבלו הכל בהר סיני על מנת שישתרש בם טרם כניסתם לא"י.

סוד השבע, שבת, שבועות , שבע השמיטות 49 שנים, כמו שבע השבועות מפסח עד חג השבועות 49 ימים – כולם עניינם להורות את מציאות האלהות אשר ברא הקב"ה העולם בששת ימים וישבות ביום השביעי.

ארץ ישראל נקראת גם ארץ כנען – לא משום כנען עבד עבדים אלא משום שהישיבה כאן דורשת הכנעה . הנהגת הטבע שורה אצל אומה"ע (לעתים כפי שנראה בשנים האחרונות עם תהפוכות נוראיות) . להבדיל, שממת ארץ ישראל מצמיחה גם מצמיחה . מרוב אהבתו ית' אותנו נתן לנו את מצות השמיטה שתוכר מעלתנו ואמונתנו בו , באשר אפילו בעת שביתת ומנוחת האדמה , באופן פלאי , יבול שנה ששית מניב ל 3 שנים , לא נרקב ולא מתקלקל .

אומר הזוה"ק: את המצוה הזו קיבלו ישראל בשני חלקים , בתחלה הוראת המצוה בעצמה ורק אח"כ סודותיה ורמזיה עד שיכירו גודלם וענינם. הסוד נמסר מפה לאוזן כמ"ש "ואמרת בלבבך".

אחת הדרגות היותר נעלות הם האמונה . אילו היינו יודעים את ה' היינו מפסידים האמונה . ככתוב "שכן ארץ וראה אמונה" . האמונה קשורה ב"אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמורו ועשיתם אותם".

בזמן הנוכחי, אם ישאלונו מדוע איננו רואים את הקב"ה - לדידינו, דוקא פרק זמן זה משובח ביותר שיכולים עדין לבטל עצמנו אליו באמונה.

זמן מתן תורה הקרב ובא , אעפ"י שאינו קורה בפועל, השתלשלותו מתרחשת מילה במילה בסוד האמונה מדי שנה. הרמב"ם אומר שבל נהין לומר על אות אחת מהתורה או פסוק אחד שלא נאמר בהר סיני – כי כופר יקרא. אנו מאמינים שה' נתן את התורה למשה בהר סיני והעבירה לנו .

מהיכן כל זה מתחיל ? מדוע הקב"ה מצוה את ענין השביעיות , ששת ימי הבריאה והשבת, שבת שצריכה לעבור על הנימול , להבדיל גם על הקרבן , שבעת ימי משתה החתן עם הכלה, שבעת ימי אבל , אשה סופרת שבעה שבעה , שבע שבועות ספה"ע - ובשביעית שביתה , שביתת שבת כולל בהמתך עבדך וגרך.

לעת"ל חומר הגוף יושבת, אך לא המח . דוקא את המח אנו מצווים להפעיל להתפשטות מירבית ואת הגוף לדומם . הדבר ניתן לראות בכל לילה שהגוף שובת והנשמה עולה "להתעדכן" לאחר שסוף סוף החומר-החמור הלך לישון . ישנן נשמות הזועקות לבעליהן שהגיע זמנן להתעלות אך בעליהן מגייסים דוקא את כוחות החומר להמשיך ערנות שלא לשמה כמו צפיה בטלביזיה עד השעות המאוחרות וכו' . בכך גורעים מטובת נשמתם הם וגורמים לה עינוי. בעת השינה הוא זמן פעולת הנשמה להזין עצמה רוחנית . איננו משיגים מעשיה , היכן מבקרת מי פוגשת אולי את הקב"ה, הצדיקים ?

רח"ו בספרו כתבים חדשים (הספר אינו קל להבנה ומתאים לאנשי רוח האמת) מביא הסבר כיצד ניתן לדבר עם הנשמה : ישב אדם בבגדי לבן בחדר לבן מן המסד ועד הטפחות וישנה בפיו פסוק או משנה בע"פ פעמים רבות עד ש"יתפצפץ" תוכו וינבע דו שיח ,לאו דוקא מילולי, עם הנשמה בה יוכל לגלות מהותו, שורשו, גילגולו, או לימוד כלשהו .

נציין שהמושג בו אנו מכנים חבר/חברה , נשומה , נשמה, הינו חדש יחסית . לפני שנים רבות נהגו לומר יא רוחי . רוח , דרגה פחותה מן הנשמה . אין זאת , כי עלינו דרגה ואנו עומדים לפני גמר התיקון .

הנשמה מקושרת לאין סוף רואה ומדברת ללא מילים . הרוח הוא הנוקש בקול וע"י חיתוך הפה הלשון והשפתיים מפיק את צלילי המילים . דרגת הרוח שייכת לעולם הגשמי , דיבור ואכילה , גבהות הלב... וכו'. הרוח מימדיה כגודלו של האדם וכשיוצאת בעת פטירת בעליו , ממשיכה חיים חיותה כבבואה שקופה דקה ואוורירית . ישנן רוחות הממשיכות כביכול את חייהן בעולם התוהו ר"ל אוכלות ושותות ומשוטטות בעולם כאילו חיות לכל דבר. ולהבדיל, בדרגים שונים מתעלות בעולם העליון .

בניגוד לרוח, לנשמה אין תבנית גוף כלל. יחידים , אנשי תורה מובהקים משיגים דרגת נשמה . רובנו מתפקדים בדרגת הנפש והרוח בלבד.

מאחר ורוב הגילגולים של הנשמות כבר התגלו וזמננו שהוא גמר התיקון , יבליחו הנשמות בעז"ה מתוכנו בקרוב . נשמות הנקראות זיהרא עילאה שמקורם בשנת השביעית שנת השמיטה . נשמות של שבת המקבלות תוספת שבת.

מי שתיקן נפש רוח בעוה"ז יקבל נשמה אך קודם לכן ימות לכמה דקות או ימים . למן הרגע שהנשמה תתפשט מהמח ועד הרגלים יחדל המוות ויתקיים "ובילע המוות לנצח" .

שנת היובל, שנת ה-50 נקראת נשמה , ספירה הבינה "ובמשוך היובל המה יעלו בהר" , שנה אשר בכח הנשמה העצומה הקב"ה משבית את החומר והיצה"ר ועונג עילאי יוסב לאדם.

מי שאינו רגיל בהנאות העולם הרוחני של התורה תוך רצון לחפש קרבת אלהים לי טוב – לא יחוש מאומה . ימות נצחית עולמית. לא יקום בתחיה . מי שלא נהנה ושמח באמונה ,שלא מכין וטורח לשבת בגוף ובממון – אינו מזין נשמתו .

אומר רשבי באדרא זוטא : מעיד אני עלי שמרגע שקיימתי שלש סעודות של שבת קודש לא הייתי נצרך לתעניות לכפר על עוונות . כל האוכל שמח ולומד בשבת בחינת "וקראת לשבת עונג בקדוש ה' – מכובד". עיקר ההנאה היא אכילת סעודות שבת יותר מימי החול שמטרתם ברור ולצורך קיום האדם.

צדיקים הנאתם בשבת במראות ובאותיות מששת ימי הבריאה המתגלים במזון . המה הניצוצות שהערה הקב"ה לעולמנו וכאשר מעלים אותם , זו השלמות לתיקון העולם .

סעודה שלישית בשבת נקראת "שש" ומסמלת את הז"א זעיר אנפין – פנים קטנות , שש קצוות העולם המבוטאים בדין . בשבת עולה הז"א לבינה בסוד ושבתה הארץ. סוד קבלת הנשמה . ההתעלות מתחילה למן הסעודה הראשונה בליל שבת סעודת יצחק, עבור לסעודת אברהם בבוקר ושיאה בסעודה שלישית – יעקב , במנחה. כידוע, זמני מנחה בימות החול הינם דין. כיצד קורה מהפך זה בשבת ? על מצחו של האדם רשומים מעשיו ובימות השבוע דנים אותו המזיקים ככתוב "מצח אשה זונה" . מצח אשה זונה גם אצל הזכר הנוהג עפ"י עקרון הנקב (נקבה) למילוי תאוותיו וחסרונותיו .

סעודת השבת השלישית , סעודה לכל דבר עם לחם / מלך בה מתגלה האור הגדול של רצון הרצונות רעוא דרעווין המחובר למרע"ה המכסה ומוחק כל הדינים שעל המצח , מוחה גם גזרות ר"ל מהסועד והוא ענין שנת השמיטה , השבת שלאחר הוא"ו הממתק את הדינים ולכן מסיבה זו מתאפשר היבול ל3 שנים בחינת כניסה לג"ר שהוא המצב לעת"ל , סוד הנשמה- משה נו"ן - שעלה להר נבו , נו"ן בו, שנאמר "ולא יראני האדם וחי"- במציאות הגוף בנפש ורוח. אך בנשמה, נו"ן משה- ספירת הבינה שער ה-50 בעז"ה יעלה בהר קודשו. או אז ישבות הגוף שביתה מוחלטת.

כל עוד ניתן למצות את הזמן בעבודת רוח אפנו , שכתוב "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" , עשור שבת הנפש ובגבורות 80 שנה . כאשר נוספים לאדם השנים הינן מתת שכר עודף לו שימשיך קיום מצוות אפילו הינו זקן וחלוש ומסתפק במועט ככתוב "שש שנים יעבוד ובשביעי יצא לחופשי" - חפשי מתאוות . כל ברכה , תפלה או לימוד מעבר לשבעים שנה – בחינת שכר.

לכן באה הפרשה הבאה, בחוקותי, "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמורו" . מדוע הליכה? די היה בלשמור מצוותי . אומר תנא דבי אליהו : אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה , אל תקרי הלכות אלא הליכות , הליכות עולם. המצווה מוליכה ומחייה את האדם . הולך ולא מת . לא המתים יהללו י-ה ולא כל יורדי דומה. שומרי המצוות וההלכות יהללו י-ה כי הם חייך ואורך ימיך . ואם נאמר "תלכו" לשם מה נאמר "תשמורו"? בסוד זכור ושמור את יום השבת . כשאדם שומר וזוכר את המצוה כפי ששומר וזוכר את יהלומיו בכיסו ואינו זונחם כחפץ אין צורך , כן שמירת המצוות , "ועשיתם אותם" ! לקיים בד בבד לימודם . כדברי רשב"י שהמחשבה והמעשה יהיו אחד.

בשבוע זה חל יום ההילולא של רשב"י וכיאה לחתן, שבעת ימי משתה, טרם גזו ימי הארתם. בעז"ה נקשר להלן את ענין השבת-שמיטה -נשמה .

כאשר עלה מרע"ה לקבל את התורה רצו המלאכים לשרפו, "מה לילוד אשה בינינו , מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" תהלים ח' .

רשב"י הוא גלגול של מרע"ה ובזמנו עלה אצל הקב"ה להחריב העולם מפאת שאין מספיק צדיקים . המלאך הכי ענק נשלח לעולם ושאלו רשב"י מה באת לעשות פה ? להחריב העולם , אין כאן ולוא 30 צדיקים . השיב רשב"י כתוב בתורה אם 20 צדיקים ופחות אפילו עשרה צדיקים , אין ה' מחריב את העולם – אני ובני אלעזר ! ואם בני לא , אני לבד מספיק ! חזור למקומך לפני שאגזור לשלחך אל מעבר להררי החושך . חזר המלאך לקבול בפני הקב"ה וענה ה' ... אם הוא גזר כך אני מקיים דברו.

נחזור לעלייתו של משה למרום , אמר לו הקב"ה השב למלאכים תשובה . כתוב "שבית שב"י" ר"ת שמעון בן יוחאי . מרע"ה נעזר מכוחו של רשב"י ושינה הצרופים של אותיות התורה באופן שהמלאכים הסכימו עם טענותיו שלא חלים עליהם איסורים כלא תגנוב, כיבוד הורים וכדומה, מכאן ששייכת התורה לבני נשא והסכימו לתתה לו.

מובא באדרא זוטא שאמר רשב"י לפני הסתלקותו "ואי גלינא ואי דלא גלינא" אוי אם אגלה ואוי אם לא אגלה , הסוד, שהוא רשב"י היינו מרע"ה, העיק עליו מה ששינה צרופי התורה למלאכים . לכאורה תימה , וכי לא ידעו מה כתיב בתורה . אלא שמכח "שבית שב"י" לא נותרה ברירה בידם . חשש משה הוא רשב"י שעוד יתבע על כך , לכן גילה בטרם הסתלקותו את התורה של המלאכים מקודם ששונו הצרופים והוא ספר הזוה"ק ! סוד "המשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים". הקב"ה ופמלייתו באו לשמוע גילוייו . רשב"י הסתכן בגילויו זה פן יעלה לשמים ויחוש בושה על אופן ה"מיקח" שעשה עם המלאכים .

ביום זה ביקש רשב"י להפרד מהחבורה ואמר הנה אני מת . לא הסכימו וכי איכה שייך בך מיתה שהינך מלאך אלהים צבאות, יותר מאליהו הנביא , השיב: אם אני לא אמות תחסר לי מצוה אחת – ואל עפר תשוב ! תשוב אותיות שבות , שבת , חייבים לשבות ! !! מרע"ה לא מת , לא נקבר באדמה . רשב"י בא בגלגול מרע"ה ולכן התחפר חי במערה 13 שנה . 12 שנה כנגד 120 שנה של מרע"ה ועוד שנה אחת כנגד חייו של רשב"י . בהתחברו לעפר במערה גילה את הסוד הגדול !!! גילה אותנו !!! גילה יהלומים ושאל את הקב"ה מה המה . ענה הקב"ה אני זרקתי אותם . למה? כאשר יצרתי את הנשמות בעולם נפגמו כמה מהם מאד ב"קו הייצור" "קומטו בלא עת" (הרשעים) ונזרקו לבטן האדמה . מערת רשב"י היתה מלאה בהם וביקש לתקנם וללטשם על אחריותו !

בעבור דורנו התייסר רשב"י ומיגן אותנו בגילויו את זוהר התורה הנלמד כיום בכל אתר ואתר . זו הסיבה שכל אדם בישראל מן היותר והפחות נמשכים בחבלי קסם אל ציונו יותר מכל ציוני הצדיקים בארץ ואפילו מרבו רבי עקיבא. רשב"י הוא האבן השואבת והמאחדת , "קרקע ילין" .

בעת לימודנו את הזוה"ק אנו זוכרים ושומרים את רשב"י אותיות שב"י סוד המשיח "עד מתי עוזך ותפארתך בשבי ביד צר . עד מתי יושב המשיח בשער רומי עם כל החולאים והמצורעים וסובל סבל הנשמות האלה , הוא רשב"י/ מרע"ה גואל ראשון הוא גואל אחרון ולכן ביום ל"ג בעומר מזהיר כזוהר הרקיע יום ההוד שבהוד אשר כל קטנות דמוחין הוא ממתק .

סיפור לידתו של רשב"י בשבועות מובא במדרשים . בעת שעשה עליית נשמה להיכלו של משיח ביקשו שירד לגאול ישראל . הסכים אך ביקש כתר . רשב"י נאות להביא לו כתר הקב"ה מקריע"ס אך המשיח מבכר את כתר מתן תורה שאותו אינו יכול לספק. עד אז , יה"ר שהקב"ה יכפה אף ויבטל מאתנו כל קושי ומדון, יכניע אויבינו תחתינו ונזכה לראות בהתגלותו במהרה בימינו אמן ואמן.

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

eXTReMe

eXTReMe Tracker