הרב המקובל שמעון דהן

יום רביעי, 28 באוגוסט 2013

הרב שמעון דהן - פרשת נצבים וילך ומוהרן התשע״ג

Views

בס"ד

עיבוד לדרשתו של הרב שמעון דהן שליט"א

פרשת – ניצבים וילך תשע"ג

כאשר אדם רץ בתחרות למרחקים , ממש לקראת הסיום הוא נותן את מקסימום מאמציו, דולה כוחות שאפילו הוא לא מודע להם ושם הוא נבחן .

אנו ניצבים בקו הסיום של מרוץ השנה, מרע"ה הגיע לסיום תפקידו , הנהגה של 40 שנה במדבר, מכאן ואילך יהושע ממשיך. הנהגה זו תהיה שונה מדור המדבר, כיוון "נשמתי" אחר . מרע"ה יודע זאת ולכן אומר "אתם ניצבים היום" כל סוגי רמות האנשים שבכם, יודע אני שתעזבו את ה' אלוקיכם ותעבדו אלהים אחרים - (הבעל במימי אחאב, ימי שפוט העם את השופטים ועוד תקופות אחרות) אך לקראת הסוף – "ושב יהוה אלוהיך את שבותך, וריחמך"; שבותך, לאחר שכבר שבת בתשובה, אז, ושב, "וקיבצך מכל-העמים, אשר הפיצך יהוה אלוהיך, שמה, אם-יהיה נידחך, בקצה השמיים משם, יקבצך יהוה אלוהיך, ומשם, ייקחך" דברים פרק ל' ג, ד . בסוף כולכם תשובו אלי . הקב"ה הוא אהבתנו האמיתית . קשר אהבה בל ישכח לעולם כי אנו חלק מעצמותו.

יש הנוטשים מערכות אהבה של שנים רבות רק משום הסקרנות שמה ימצאו טוב יותר, בחינת הדשא אצל השכן ירוק ... המציאות טופחת על פניהם – ומגלים שעצביהם כסף וזהב, חומריות חולפת המותירה אחריה ריקנות וחדלון.

מרע"ה פורס בפני ישראל את כל מצע ההתחשבנות באשר העומד לקרות אותם בעתיד אם יעשו כך או אחרת. בפרשת וילך ממנים כבר את יהושע כמנהיג.

ממרע"ה למדנו כמה חשוב שמנהיג יהיה ענו. גם על המלך מצווה שלא ירום לבבו על אחיו. זוהי משאלת דורנו אך דומה שאנו מתבדים, לצערנו הרב... עם זאת, אי שם התחיל להתנוצץ האור האמיתי של המלך המשיח.

אומר רבנו נחמן בליקו"מ תורה ע"ח: "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" שמואל א' ב. למשיח יש רוח הקודש. צריך להבין מהו היחוקב"ה ושכינתה , מהי תחיית המתים. מתפקידו של המשיח לטפל בהם.

תחילת ותכליתה של הבריאה היתה כדי שתתגלה מלכותו ית' בעולם, שיכירו את מידותיו, כפי שאומר הרמב"ם 'מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון' , הידבקו במידותיו . זה אמנם צווי ולכך אנו שואפים אך רק המלך המשיח יוכל לגלות מלכותו לנו ולדבק אותנו בו.

כל ר"ה ניתנת לנו הזדמנות פז לכך המתבטאת ברוחניות ע"י "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם" . הנקבה התגלתה בר"ה והזכר הלך לישון . השינה זו השנה , הנקבה/המלכות שמתחילה לגדול. הקב"ה מסלק את כל השפע ומתגלה הכלי המקבל את השפע . בימים אחרונים אלו של השנה ובעשרת ימי תשובה ההזדמנות שלנו להכין עצמנו ככלי לקבלת השפע . מי שלא מכין – עלול להפסיד . כמאמרו של דהע"ה : "היכון לקראת אלהיך ישראל" (עמוס ד,יב). ההכנה שלנו לר"ה ולימים הבאים היא יצירת הכלי . כי מידתו של הקב"ה היא רק להשפיע . הכלי נוצר מהענקת אור מצומצם . לאחר שהכלי העפיל למידה הראשונה , כבר יש לנו ידיעה שזה ממלכותו ית'. כשאדם מקבל משהו צריך שתהא לו הידיעה לשם איזו מטרה ניתן. הידיעה היא סוד השפע. לדעת מדוע באנו לעולם היא במידה רבה שפע שיש תכנים רבים ליצוק אליה.

אומר רבנו, מחמת גודל הארתו של הי"ת לא היה אפשרי לקבל ממנו והוכרח להצטמצם בתוך העולמות , ככתוב בתה. קמ"ה "מלכותך מלכות כל העולמים". היינו שבכל עולם / הויה יש ממלכות ה'. אך היה צריך מישהו שיקבל מלכותו כי אין מלך בלא עם .

כאשר ה' ברא את העולם בראו בדיבור ומדיבור זה נוצרו נפשות ישראל שנאמר "נפשי יצאה בדברו" . אמנם בשורש אנו מעולם המחשבה , אך ההתקשרות בעולם הזה הוא בדיבור וכל זאת כדי שנקבל עלינו עול מלכותו.

הדיבור שאנו מדברים או שומעים, הוא עצמו מלכותו ית' , נקרא גם 'מלכות פה' ואין לאף אחד שליטה על כך . מי ששונא שקרנים ופועלי אוון שורשו בקדושת האמת . על המשיח נאמר שבהבל פיו ימית רשע , כלומר שלמשיח דיקא תהא שליטה במלכות הפה . סוד "נפשי יצאה בדברו".

לאדם כישורי תיפקוד שונים, מסוגלות לעבודה , לימוד ועוד. על ידי אכילה הוא מגדל את נפשו , אך סוף סוף צריך גם לדבר עם זולתו, ואם לא אז עם עצמו . הדיבור שיוצא מפינו הוא למעשה הנפש שגידלנו . אם האדם גידל נפשו בקדושה אזי בדבריו נשמעים דברי אמת ואם ח"ו לא – הכל שקר.

מידת הנפש, היינו הנר"ן, יוצאת בדיבור ועמה אנו ממלאים את החלל מה שקוראים אנרגיות חיוביות או שליליות . במדבר, ביער , אין דיבורי להג העולם ולכן שם יכולים לגלות אלוקותו ית' , תלוי גם מה האדם עושה שם . רבים מתלוננים על שמאסו בחיי השקר הנוכחיים, ואכן קשה . עם זאת אין האדם יכול לפרוש כרצונו מהחיים 'כי על כרחך אתה חי' ולכן צריך להפיק המיטב ע"י שנקיף עצמנו בקדושה בלימודי הליבא בעי של רחמנא , בתורה, תפלה ומע"ט בין אדם לחברו.

בפתיחת אליהו אומר שם הנביא, -אחר שסקר כל הספירות- שהמלכות נקראת מלכות-פה, אנו קוראים לה תושב"ע . המלכות פה כוללת כל "המלכות" שיש לנו, אם זה רכושנו , משפחתנו וכל אשר לנו, הלוא עליהם אנו מדברים כל העת. כאשר ההבל פה יוצא בעת דיבורנו – לא נותר בפה כלום . שנאמר לית לה מגרמיה כלום. מאידך , הדיבור הוא עצמות ! יכול להיות חוצב להבות !

מה ההבדל בין תורה למוסר ? מלכות פה היא התורה, השכינה . מוסר לשון מוסרות גם יסורים. לסוס יש מתג ברזל בפיו הקשור למושכות. הרוכב עליו על פי המשיכה מטה אותו לכיווניו כרצונו , כן להבדיל, הדיבור שאנו מוציאים הם בחינת השכינה , ככתוב השוכן אתם בתוך טומאתם. מה האם הולכת תמיד עם בניה ואינה שוכחת אותם , כן השכינה/הדיבור תמיד עמנו , לכן צריך להזהר מה שמוציאים מהפה כי לא ניתן להשיב חזרה. צריך את המינון הנכון גם בדיבורי תורה. דיבורים לא טובים גורמים לשכינה גלות ואז יש אילמות. השם אלהים הוא שם השכינה. האות ה"א היא אות ההולדה, כמו שאמר יוסף ה"א לכם זרע. הפוטנציאל הטמון בפה הינו לכאן ולכאן . במקרה של דיבור לא טוב מסולקת האות ה"א מאלהים ונעשה אילם , היינו נעשה בעל מוחין דקטנות כמוח של ילדים קטנים . בגלל בליל הדיבורים לסוגיו הנשלכים לחלל אומרת השכינה "נאלמתי דומיה " איננו שומעים אותה , ככתוב בתה. נ"ח ב' " אלם צדק תדברון" , כלומר שצריך להמתיק הצדק /הדין ולהוסיף לה האות ה"א שתהיה צדקה . האדם מרוב כעס לא יכול לדבר. ויש כעס שלא מסוגלים לדבר עם זולת מסויים – בחינת אלם טוטאלי.

האות ה"א של המלכות נמצאת קבורה תחת האדמה . הזכר – י ה " ו גימט. ט"ל 39 במילוי האותיות יו"ד-20 ה"א-6 וא"ו-13 = 39 - צריך לחלצה, ולהחיותה עם מי טל . "מי " היא האמא בינה שהולידה את הזכר, + הה"א - 6 האחרונה (הקבורה) של שם הויה 39 + 6 = 45 גימט. אד"ם . היא תחיית המתים.

אם כן, במה שפגם יתקן , ככתוב 'קחו עמכם דברים' . בזמן ביהמ"ק האדם היה מביא קרבן, שירת הלויים ברקע היתה מרגשת וסוחפת אזי היה מתוודה בוידוי פה על חטאו. פגמו עבר לכבש שקנה (מסובב משמים שיגיע אליו ) נתקן ועלה מעלה. "חוויה" שכזו מלווה את האדם זמן ארוך ולא על נקלה ישוב לכיסלו.

כיום אפשר להתוודות בפני ת"ח. ואם לא שהולך לבקש סליחה ישירות מהאדם שדיבר עליו , יכול לספר להי"ת בהתבודדות . אמנם ה' מוחל על חטאים בין אדם לבין קונו אך בין אדם לחברו האדם צריך לפעול לבד. ה' הרחמן יסובב שיפגשו ואיכשהו הסליחה תבוא לידי הביטוי "וראו כל בשר כי פי ה' דיבר" – היינו, המילים, שיצאו בבקשת הסליחה הם המחשבות היורדות של ה' שנתגלו במוחנו ובפינו , בזה נתגלה כבוד ה' . השכינה היא הכבוד . מאחר ומחשבותינו בד"כ אינן תקינות צועקת היא "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" שה"ש ב' ה , חולת אהבה על ישראל וכמהה ליחוקב"ה ושכינתה.

מי שלומד תורה ושומר מצוות הקב"ה מצילו .

בר"ה אנו אומרים זכרנו לחיים , מלך חפץ בחיים, כתבנו בספר חיים למענך אלהים חיים . מלך נקרא חיים בסוד המלכות הזקוקה תמיד לחיים כי אין לה משל עצמה . מלך צריך חיים בשביל האחרים , כן היא השכינה. הקב"ה שאל את דהע"ה מה אתה מבקש , השיב , חיים.

מהו שנקרא חיים ? נושם נקרא חי . בעולם העליון אין אויר, אין נשימות אז איך חיים ? מוחין נקראים חיים . התפילין הם הארת המוחין אחר שנכנסו בפנים ויצאו לחוץ בסוד אור מקיף . המוחין הפנימיים אינם נכנסים לגמרי עד זמן העמידה של ח"י ברכות . בכל תפילה ותפילה נכנסים המוחין ואחריה חוזרים ומסתלקים . הענין אינו כפשוטו לומר שהמוחין עצמן שבאים הם הם מסתלקים והם הם שחוזרים אלא שבכל תפילה ותפילה משך היום באים מוחין חדשים לגמרי כי אין לך כל תפילה שלא יתחדש למעלה אור שפע חדש . כל דבר קדושה ורוחניות אע"פ שמסתלק, עכ"ז ,לעולם נשאר שם בחי' רשימו זעיר ואינו מסתלק משם. שער הכוונות/דרושי תפילין/דרוש ה.

שני חלקי המוח בצורה הנוכחית הם כתינוק המקופל בעיבור. לעת"ל יורחבו ויפתחו . התפילין הוא סוד הנצח . האשה גם מניחה תפילין ע"י שהזכר מניח התפילין על קיבורת זרועו השמאלית כנגד ראש הנקבה המגיע עד החזה, ת"ת . שתי הרצועות היורדות לו על החזה הם כדי להשפיע אור לראש המלכות . ראש הזכר נמצא במצח וראש הנקבה בחזה - וכמלכות, כל נקבה באשר היא – משתייכת אליה . יוצא שבדי עבד מניחות תפילין , או מניחים בעבורן.

עוד, ישנה מחלוקת מה נחשב חיים , האם האדם המסוגל לחשוב או הנושם ? לגבי אריק שרון למשל, אומר הרב עובדיה כל עוד הוא נושם אפילו מלאכותית הוא חי. הרב אלישיב זצ"ל אמר מאחר ואין לו מחשבות הבאות לידי ביטוי ונשימתו מלאכותית – הוא מת.

נשימה היא כשמוציא ומכניס רוח . ישנם ארבע עולמות והמלאכים נקראים חיות רצוא ושוב. הם מחדירים ראשם לעולם גבוה מהם כדי לראות אלהות וחוזרים. פעולה זו נקראת נשימה . כשאדם לומד תורה הבחינה דומה שכן מציץ ברוח הקדושה אשר בספר .

אנו לא נושמים באמת. הנשימה לעת"ל תהא שננשום פעם אחת ותהא לנו חיות נצחית כמו הלוויתן העולה על פני המים וצולל לשהות ארוכה מתחת למים. המשיח נקרא רוח , ורוח אלהים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח , הוא הראשון שינשום באמת . רוח אלוקים המרחפת על פני המים זוהי החופה של המשיח ממנה שואב רוח חיים . מרחפת על פני המים זה ים התורה, שמבלעדיה, אין חיות וקיום לעולם. כשנאמר "ורוח חדשה אתן בקרבכם" , הכוונה לנשימה של קדושה , רוח הקודש .

הרוח מרחפת גם על אותיות הספר הקדוש שהוא ים התורה בעת שאנו לומדים בו. בלימוד, אנו משילים את שחרות האותיות ומתגלה אורן הלבן הלובן העליון , סוד ההתחברות עם אמא שנאמר ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום.

האותיות השחורות לכשעצמן , באם אין לומדים בהן – הן מתות, בשעה שלומדים בהן - חיות, ומתלחלחות מהמים. מוחו של אדם טיפש - הוא יבש.

מהמים נברא העולם כולו, סוד האלהים ספירת הבינה אל – הים.

לאור הקיצוץ בתקציבים לאחרונה , משפחות רבות ודאי יושפעו ויפגעו מכך, גם האיום העומד עלינו. ברחמי ה', יוסב שתעלה שוועתנו לפני הי"ת וישמע תפילתנו . הוא בעל הרחמים ימתיק מעלינו הדינים . כל מה שקורה הוא כדי שנישא עינינו לשמים ונזעק להרים קרן משיחנו . האדם צריך לסגל לעצמו הסתפקות במה שיש לו ולהיות שמח בחלקו. לא יתאווה לדברים שאינו יכול להשיג . לכל אדם מזומן מה שקבע קצב לו ה' בר"ה שעברה. את המוחין לא קצב והוא ניתן להשגה חינם , על כן יכול וצריך כל אחד להגדיל המוחין שלו לטוב כאוות נפשו, זה הכסף זה הזהב זה החיים זה כל העולם .

יה"ר שנזכה לצאת מהגלות הזו ותחזינה עינינו בשוב ה' אל ציון ברחמים לאלתר או"א.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו אסנ"ו .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !