פרשת יתרו - טו בשבט - התשע"א - YITRO

bs'd

פרשת יתרו טו בשבט - התשע"א - YITRO MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת יתרו ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת יתרו תשע"א

וישמע יתרו כהן מדין חותן משה . קישורו של יתרו לפרשת מתן תורה אינה אקראית . יתרו גימט. התורה.

מובא בזוה"ק: יש מלך למטה השולט על הכל, כמלך העליון מצד הקדושה למעלה. תחת המלך דמטה משמש כהן , כפי שמשמש המלאך מיכאל כהן גדול לימין המלך העליון.

בצד שאינו של הקדושה יש מלך זקן וכסיל ותחתיו משמש כהן און (לשון כח) או כהן אוון (לשון אווילות ורשע).

כאשר המלך והכהן של הצד האחר (לא של הקדושה) נכפים ונשברים , וכל יתר הצדדים כמוהם נכנעים להקב"ה בביטול והודאה ש ה' שולט בלבדו למעלה ולמטה, כפי שפרעה הודה "מי כמוכה באלהים ה' ", הגיע עתה יתרו, הכהן שהיה תחתיו להודות גם הוא " ברוך ה' אשר הציל אתכם " "עתה ידעתי כי גדול ה' " .

חמיו של יוסף היה פוטיפר כהן און. חמיו של משה היה יתרו כהן מדין . שני התוארים הללו זהים.

יוסף ומשה הם בחינה אחת בסוד המשיח המרמזים לאות וא"ו בשם הויה.

שער הפסוקים דף כ"ז ע"א : בשמות ד' י"ח: "וילך משה וישב אצל יתר חתנו". בעת שישב אצלו משה שהוא סוד הוא"ו, נוסף הוא"ו של משה ליתר-ו . יתרו הוא גלגול קין וזו גם ה"אות קין" שניתנה בו שעה"ג ל"ו דף מ"ז .

התורה מציינת שיתרו הגיע למדבר עם צפורה בתו ובניה. וכי לא בניו של משה ? אלא משום שעשתה למענם בלא בעלה נקראים על שמה.

יתרו רואה את כל העם באים אל משה לדרוש את האלהים , נתן לו עצה "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים ", שרי אלפים שרי מאות .... ושפטו את העם " כאחיסמך לצידך .

ואתה תחזה , ו את ה' : בוא"ו צדדים תכיר את האדם: בשיער בעינים, בחוטם, בשפתים, בפנים בידים ובשירטוטיהן :

ואתה תחזה - אחת – בשיער

מכל העם שתים - במצח

אנשי חיל שלש - בפנים

יראי אלהים ארבע - בעינים

אנשי אמת חמש - בשפתים

שונאי בצע שש - בידים ושירטוטם .

משה לא נצרך להסתכל בסימנים המפורטים כאן כפי שיעץ יתרו . רוה"ק היתה באה ומודיעה לו . וזה שענה משה ליתרו "כי יהיה להם דבר – בא אלי " . באה אלי רוה"ק וממנה אני יודע.

שלמה המלך גם כן שפט בזה האופן. כל מי שקרב לכסאו נפלו עליו אימה ופחד ויכל שלמה לדונם ללא שום עדות. כל מי ששיקר רטט.

אעכו"כ , לעת"ל , המשיח יכיר וידע כ"א עפ"י הריח... שכן ההדגש להתמסרות לאמונה ולאמת נובע מ "ה' הגדול והנורא" "מה נורא המקום הזה". נורא הוא שלמות הקדושה והאמונה . נורא פרושו גם פחד, מדוע? כי יש פחד להכיל את השלמות. בשלמות אין מחסור - אין מחסור ליראיו ! ומשה עלה אל האלהים , אל השלמות !

יתרו חזר לארצו ולא נשאר למתן תורה. אומרים חז"ל שרק מי שהיה עבד במצרים עמד במעמד הר סיני. בזמן שישראל היו עבדים יתרו ישב שאנן בביתו . מי שהיו עבדים למצרים – לא יהיו יותר משועבדים לאחר רק לי אמר ה' . לא בכדי אנו נקראים עבדי ה' . לעבד אין שום פתחון פה כלפי אדונו . כל שמורה לו מקבל . ישראל היו בדרגת עבד נרצע לה'. בשעה הנשגבת ביותר של ההתלכדות קיבלו בשמחה ורצון את ה"נעשה ונשמע" תוך התעלות לדרגת איחוד כל פרטי נשמות ישראל . על שום שהקדימו נעשה ונשמע אעפ"י שעדין לא ידעו כל המצוות הכרוכות בהם – כאילו הסכימו לקבל עליהם כל עבודה ללא שום תענוג – זכו שהמלאכים קשרו להם כתרים שהם תענוג, רצון .

מאז האדה"ר שפיזר ניצוצות הנשמות בעולם, מעמד זה היה האיחוד הראשון .

ישראל שהיו בשעבוד מצרים לקטו ניצוצות הנשמות מעמקי הקליפה תוך יסורים שנאמר "ויענונו בעבודה קשה בחומר ובלבנים" .

אומר רבי נחמן בתורה ד' : כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו – זאת הבחינה היא מעין עוה"ב . ככתוב בה' אהלל דבר, באלהים אהלל דבר – בחסד ובדין אהלל לה'. גם בקושי ובשעבוד כי ממנו הגאולה.

כדי להוליד, לבנות עם, נצרכים להצרף ככסף וכזהב . בראיה לאחור, היסורים למען גאולה אינם נחשבים אפילו היו כואבים . כאותה אשה הלוקחת על עצמה באהבה את סיכון העיבור, הלידה וגידול הולד . כן היתה ירידת השכינה למצרים עם 70 הנפש ! כדי להתעבר במרע"ה השקול כנגד כל נשמות ישראל. קריע"ס היתה הלידה . ובמדבר, "הילד הצעיר ישראל", תובע אך צרכים גשמיים , מלין על אוכל ושתיה . את עיקר הגדילה והרכישה הרוחנית פעלו ב 49 ימי הספירה עד שהיו ראויים לקבל את התורה בשבועות.

שלושה יועצים היו לפרעה : יתרו , בחינת החכמה. איוב – בחינת הבינה , ממנה דינים מתערים ולכן התייסר . בלעם – בחינת דעת ("יודע דעת עליון").

משה זימן למדבר את יתרו בחינת המוחין , גלגול קין , משום שטרם השלים ברורו וזאת על מנת לאפשר לו לתקן . כל נשמה היורדת לעולם נצפה ממנה שתשלים ברורה ותידבק חזרה לשורשה. באם אינה עושה כן, חזקה עליה לההיפך לרשעה.

יתרו, ע"י שברח מפרעה , לא רצה לקחת חלק ביישום הגזרה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" – עורר בכך את ניצוץ התיקון שבתוכו ומשה המשיך את ליבוב הניצוץ ע"י ש"משך בחוטים" , שיבוא למדבר וישוב בתשובה .

בעצם שנטל משה את המטה מבית יתרו ( המוחין ) –החלה הנהגה חדשה בעולם של קטנות דמוחין, כזכור המטה הפך לנחש. קטנות דמוחין הוא מצב של דינים וע"י ההתגברות עליהם ניתן להשילם .

השם המפורש ו-דצ"ך עד"ש באח"ב היו חקוקים על המטה . בעשר המכות שניתכו על פרעה השתלם משה והתעלה במידותיו . כמו"כ בעת שרעה את צאן יתרו העלהו גם כן בשבע שמותיו : יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל, קיני. רעיית הצאן סודה ברור הנשמות והעלתן כפי שעשה יעקב אבינו אצל לבן . זכות זו עמדה ליתרו להגיע לפני מתן תורה אך לא להשאר כאמור .

למשה עצמו עשר שמות : 1. ירד 2. חבר 3. יקותיאל 4. אביגדור 5. אבי סוכו 6. אבי זנוח 7. טוביה 8. שמעיה בן נתנאל הסופר 9. הלוי (בן אביתר) 10. משה ויקרא רבה פ"א ג´.

כל שם נותן לאדם כח . השם הוא חיות המנוע הרוחני והגשמי במידה ומשתמש בחייו באורותיהם. רבים מוספים ומחליפים שמותם בלא שתרמו כהוא זה לפיתוח או מימוש הפוטנציאל שלהם. אם אין חשים בהתעלות עקב הוספת השם , לדאבון, יכול לפעול בהיפך הכוונה.

יתרו , כל שם שנוסף לו העלהו מדרגה, לכן קיבל את השם רעואל, רעו, חברו של אל. וכי שייך שיתרו ידבק בא-ל ? אלא שעבר דרך התעלות מבירא עמיקתא לאיגרא רמה וכ"א יכול לזכות לזה בדומה לפרה המתעלה אשר מעורה עושים תפילין , עוטים רצועות על הראש לחיבור הכי עליון. עם זאת יש בה צד הפכי לחלוטין שהוא "העגל".

יתרו כהן און, כהן מדין , בא מן השמאל, נטש הצד שלו והתדבק בקדושה . בזה התעלה כבוד הקב"ה מעלה ומטה. לאחר ששלטונו היה על הכל בשלמות - נתן התורה.

אמר רבי אלעזר "יודוך עמים כולם " תהלים ס"ז – אל תקרא יודוך אלא יודיך . כאשר ראש השמאל נכפה, נשבר ומודה לה' - אזי כולם (כל העמים) מיו"ד עד יו"ד של שם אדנות בהויה - משתלם כבוד ה' מעלה ומטה.

פרוש נוסף : יתרו מנסה לייעץ למרע"ה שיבחר לו אנשים יראי ה' לשימם שרים על העם משום שהעם אינו חזק דיו , רק יצאו ממצרים עודם תשושים מעבדותם וריקים ממצוות . לא בכדי מתו מיד עם השמעת קולו של הי"ת " אנכי" . מקביל הדבר לשבירה שהיתה בעת הבריאה כאשר הקב"ה רצה להיטיב לנבראיו ולא יכלו לקבל אורו ומתו פרט למרע"ה שעפ"י הקבלה נפלט חי. משה הוא שריד מעולם התוהו לתוך עולם התיקון שכל הניצוצות נתכללו בו והימצאותו בתיבה מרמזת לכך.

ידוע שכל השטים בים , מלחים יורדי ימים , נקראים חסידים משום שעיניהם תמיד נשואות לשמים בתפילה לעבור את משברי הים בשלום ובבטחה. "שאו עיניכם קודש וראו מי ברא אלה אמר דהע"ה ". העינים הנשואות תדיר לשמים בונים ומחזקים האמונה שאין עוד מלבדו . ים-שמים הם חסדי ה' בלבד ואין בלתו.

מרע"ה, רעיא מהימנא , הרועה הנאמן שעיניו תמיד נשואות לשמים, ביקש להעלות גם את ישראל לדרגתו אך לא היה אפשרי להם אלא ע"י התורה ואותיותיה . הם היו צריכים לעבור כתפילין את דרך ההמרה , מעם עור הפרה עד לעליה המזוככת אל הראש.

כל גבר המניח תפילין, מניח גם בעבור בת זוגתו בין חוקית ובין ערטילאית . הוא ענין בחינת יתרו, המוחין, שיעץ למשה, לעם, להתגדל. בעצם הגעתו בזמן הסמוך למתן תורה היה בחינת "ופרעה הקריב" ובזה עשה טובה לישראל וזכה לפרשה על שמו.

מובא בשל"ה הק' שעל ידי מצות תפילין זוכים לקבל חזרה הכתרים שקיבלנו במעמד הר סיני . הכתר הוא תענוג, הרצון ."משביע לכל חי , רצון " . רצון, מעתיקא סתימאה הרוצה להשביע לנברא.

אנכי ה' אלוקיך : המאמר הראשון בעשרת הדיברות הוא מאמר סתום וכנגד המלה "בראשית" . הבראשית היא כנגד ה א' של אנכי שבה היה צריך להתחיל את התורה , היא אלופו של עולם . אנכ"י אנא נפשי כתבית יהבית , שע"י הכתב מתגלה עצמותו ית' ממש. אומר רבנו נחמן בתורה קע"ג שצדיק אמת יכול להכיר נפש ע"י הכתב. הנפש מורה על הכתר, מהות הפנימיות של פעולות התנהלות האדם בחייו . הדיבור הוא הנפש בעצמו ככתוב "נפשי יצאה בדברו" .

אומר הזוה"ק: "עם ישראל רואים את הקולות" - קול השופר שהוא החזק ביותר . שופר לשון שפופרת שכל מוצא פי ה' עובר דרכו שנאמר "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". מהו לעומתו קול דממה דקה ? אור המנורות, אור הנר הזך הדקיק המאיר לכל.

"ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך" , דברים ה' , אמר רבי יהודה שלושה סוגי חשך היו. חשך, ענן וערפל ומבעדם בקע קול שעשה צורות בחשך בענן ובערפל . בשעה שיצא הדיבור זה נראה כאחד . שבעים ענפים נכנסים לתוכה וחמישים כתרים חסר אחד מכל צד, כמו פטיש מכה ונוקב/ חוקק בעוצמה ודוחס חלקיקים וניתזו ניצוצות . פרחה נשמתם של ישראל מרוב הוד נאדר גאון עוזו של הי"ת ונדבקו בו, שבו לשורשם. באה התורה ואמרה לה' וכי לחינם אני ממתנת כבר 2000 שנה והרי כתוב בה "ואל בני ישראל תדבר, לי בני ישראל עבדים , ומן הגר הגר בתוכם " אז איפוא הם ? פרחה נשמתם ומתו . מיד החזירה התורה נשמות ישראל כל אחד למקומו. לכן כתוב "תורת ה' משיבת נפש ".

מאז מ"ת לא נראו יותר קולות באורות אלא בזמן המשיח בעז"ה בקרוב.

עשרת הדיברות הן אב לתרי"ג המצוות . הם גוף המלך ואין זה משנה איך יצאו הקולות האותיות , הלוחות . כולם יצאו ממנו, מגופו ! לכן מי שפושע במצוות המלך , פושע פוגע פוצע את גוף המלך ככתוב בישעיהו ס' "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" בי ממש ! אומר רשב"י היכן שאדם חוטא – אותו מקום ממש מגלה את חטאו . כלומר, השמים מגלים את העוון והארץ מתקוממת ,עושה לו דין , הוא מה שהאדם עובר בחייו.

אומר הרש"ש הק' בספר "רחובות הנהר" מאמר 'תקון חצות' : השכינה יורדת כל לילה לבין העכו"ם מפאת עוונות ישראל. לבושתנו, איננו משתדלים ועושים לתומכה שלא תצא מהקדושה. נקיש מיסורי השכינה הקדושה ומכך נבין את סוד היסורים בעולם ולכ"א בפרט .

אומר רבנו נחמן בתורה ד' שאיננו יכולים לבד להקים השכינה מעפר אלא ע"י וידוי דברים בפני ת"ח שאוחז ודבק תמיד בהי"ת שהוא בחינת נציגו עלי אדמות ובידו המפתחות להעלות הניצוצות שהפלנו אל שורשם.

מדי לילה כשאנו אומרים טרם השינה "בידך אפקיד רוחי" הקב"ה מחדש את כוחותינו מכתרו. השאלה מה אנו עושים בכוחות המחודשים שקיבלנו באותו יום . האם אנו מעבירים לצד האחר ועושים בכח שקיבלנו שימוש לרעה או שימוש לקדושה. הצד האחר, קרוי מת הוא קלי'. כל שאנו מעבירים להם , מחייה אותם וכתוצאה מכך אנו נישבים בידיהם . בבואנו לצאת אינם מניחים לנו ואין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. לנו עוד נדמה שאנו נקיים... חזרנו בתשובה... לכן הוא הוידוי דברים בפני ת"ח, שלו המפתחות לחלצנו מבית הסוהר ע"י ביתו בית הזוהר , שעוסק בלימוד הקבלה .

השביה אצל הקלי' נעשית גם ע"י העברת כסף לגוי. הכסף הוא הנפש. רואים בעליל שכל כספי הגויים שהוזרמו לכאן לרווחת המדינה נבלעו ונעלמו בתוך "החלונות הגבוהים" , משמע אין ברכה בכספי הגוי . הם לחלופין דוקא מתברכים כאשר היהודים יושבים בתוכם אך עד היום טרם מכירים בכך. אירופה , לאחר שחיסלו וגרשו את היהודים נפלשה ע"י הערבים , היא כבר אינה אירופה מזמן היא עארוביה ועל כך הם היום בוכים.

ט"ו בשבט

אחר שחוה אכלה מעצה"ד והחטיאה את האדה"ר אמר לה ה' בעצב תלדי בנים . עצ"ב– ב' עץ (שני עצים) . וכי ישנה אשה שלמרות עצב הלידה לא תחפוץ בילדים !? עוד תימה , מדוע הקב"ה הורה / מינה את האדה"ר על הגן לעבדה ולשמרה ?

האילן, עץ עושה פרי . פר – יו"ד . הצפרים מקננות דוקא בעץ . בתוך המלה צפרים - אותיות פרי – צ"ם . צ"מ בא"ת ב"ש י-ה היינו פרי י-ה , פריה . על כל עץ שהצפור - צף אור - מקננת, העץ מוליד פרי . עץ אחד יכול לתת מאות ואלפי פירות משך שנים . גם צפור מצאה בית ודרור קן לה. הצפור היא אם הבנים היושבת על גוזליה בסוד הקטנות . בעת שיכולים לעוף בעצמם מתגלה סוד הגדלות , סוד המשיח המתגדל בקן הצפור .

האדה"ר יכל להביא את המשיח כבר אז אילו היה אוכל מעץ החיים קודם עצה"ד . "ויצו ה' אלהים אל האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל" , משמע יש צווי כולל עצה"ד . בהמשך, "מעצה"ד טו"ר לא תאכל ממנו" . ישנו כלל בהלכה כשיש מצות עשה הסותרת מצות לא תעשה , עשה דוחה לא תעשה . מכאן שהאדה"ר נקט נכון . אלא שה' הוסיף בהגבלה של עצה"ד התניה "כי ביום אכלך ממנו מות תמות . פרוש – מצא לך תחבולה כיצד לאכול עצה"ד מבלי למות דבר שאומר : קח תרופה נגד מוות אכול מעץ החיים ואז תאכל מעצה"ד שמשמעו היפך העצ"ב ל ב'עץ ב' עצים . חטאו של האדה"ר היה שלא אכל מעצה"ח קודם עצה"ד . עץ החיים פרושו תורה, המבוע הפנימי . באם אדם אינו מתמלא לפני ריבוי "מסגרות החוץ" , ידיעה בלבדה ללא תורה - מזיקה ומביאה לכפירה.

לא בכדי חוה הוסיפה שלא לגעת בעץ שאומרים עצה"ד עץ אתרוג היה וידוע שבפרי האתרוג לא נוגעים כמובא במסכת ר"ה "אתרוג קשא לידה" . מגע היד מקלקל את האתרוג כן טוענים גם מגדלי האתרוגים. בר"ה האדה"ר נידון ומת וירד לעוה"ז . ההיוולדות לעוה"ז היא בעצם מיתה . כאן צריך להשתלם בעצה"ח ולהגיע לעוה"ב להשתלם בעצה"ד . אנו כאן , בר"ה נידונים ועשי"ת הם בחינת מות מעצם שאנו עסוקים בחשבון פנימי וממעטים עצמנו ביחס לחיים . ביוהכ"פ אנו מקבלים מתנה את עצה"ח, הלוחות השניים . אחר קבלת התורה הגיע הזמן להתיר אכילת עצה"ד . לכן מיד אח"כ מותר ליטול את האתרוג . בהו"ר, זמן התשובה העילאה מותר לילדים לנגוס באתרוג כי אין להם חטא וקל להם להפנים את עצה"ד . המבוגר אוכל את האתרוג בט"ו בשבט והראיה שרבי עקיבא בא ללקוט אתרוגים בא' בשבט (יש אומרים בט"ו בשבט עפ"י בית הלל) ואז מתפללים גם על האתרוג לסוכות הבא .

עצים הנותנים פרי, פרי י-ה, יקרותם לעין ערוך, עד כדי כך שהדורות הקדמונים סגדו ועבדו לעצים שנחשבו כסמלי פריון , אשרה עשתורת, ענת, אלה ועוד – ולא בלי סיבה ... שכן הרפואות גם הם מהעצים הפירות והצמחים ומתחלקים לסוגים עפ"י העולמות :

בריאה – פרי שתוכו כברו וניתן לאכלו בשלמות אין לו קליפה

יצירה – פרי מבחוץ וגרעין בתוכו

עשיה - פרי שקליפתו מבחוץ .

ט"ו בשבט הוא ר"ה לאילנות , אחד מארבעה ראשי השנה

אחד בניסן – ר"ה השנה למנין שנות מלכי ישראל ולסדר הרגלים בשנה.

אחד באלול – ר"ה למעשר בהמה

אחד בתשרי ר"ה לדין לכל באי עולם ולמנין שמיטות ויובלות, ערלה ונטיעות חדשות ומעשר תבואות וירקות .

סגולה מיוחדת לקרוא בט"ו זוהר המיוחד לכל פרי לידע מהותו צבעו ושמו.

באכלנו את הפירות נסתכל בהם נודה ונשבח לה' על הטוב שגמלנו להשפיע עלינו שפע טובה רפואה וקדושת שבת בכל נשמות עמו ישראל או"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

פרשת בשלח - התשע"א - BESHALACH

bs'd

פרשת בשלח - התשע"א - BE'SHALACH MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת בשלח ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בשלח תשע"א

שירת הים : "אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'". ידועה שירה נוספת "עלי באר ענו לה" ועוד בפ' האזינו "עתה כיתבו לכם את השירה הזאת". מובא בשם האריז"ל שקריע"ס התבצעה מכח חיבור המים העליונים והמים התחתונים והם שניערו את חילו של פרעה ופרשיו. מהתערות עליונה זו צלחה על עם ישראל רוה"ק ופצחו כולם בשירה , " א"ז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה'.

א"ז ר"ת א'ור ז'רוע, א"ז אחד ושבע = יחד 17 = טו"ב , א"ז 1+7= 8 = ספירת הבינה, השכל והחיות של כל הדברים בעולם, (לכן "נשמה ו "שכל" עולים כ"א בגימט. קטנה = 8. ) א"ז = 7 +3 . האל"ף מובנית מיו"ד ויו"ד ווא"ו באמצע = ז' + 3 =10 עשר ספירות , עשרה מיני נגינה . אל"ף = ג"ר , ז'= ז"ת. הוא סוד האור הגנוז-אור זרוע ששימש באלף הראשון לבריאה וישמש לעתיד בסוד "אור חדש על ציון תאיר " .

"כתבו לכם את השירה הזאת" "זאת" התורה אשר שם משה לפני ב"י . התורה נקראת זא"ת ! התורה שנכתבת ונקראת בניגון הטעמים. התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובה טנת"א ר"ת ט'עמים, נ'קודות, ת'גין א'ותיות . יש מקומות שתגין ואותיות נחשבים לדבר אחד. תגין בד"כ נכתבים בספר תורה ובדברים שכותבים על קלף (מזוזות קמעות) .

הטנת"א מחולק עפ"י הספירות :

בכתר חכמה – ע"ב : טעמים

בינה - ס"ג : נקודות

תפארת - מ"ה : תגין

מלכות - ב"ן : אותיות .

בלימודנו בפרשיות ספר בראשית הבאנו על אברהם שהוא סוד הדיבור ושרי סוד השיר . שיר גבוה מדיבור. מסיבת היות שרי גבוהה מאברהם נבצר ממנו להוליד עמה כי לא היו בהשתוות צורה. לכן , הקב"ה מיעט את שרי ע"י חלוקת היו"ד, ה"א לאברהם וה"א לשרה .

יעקב זכה להשלים מדרגתו בקבלו את השם ישראל – שיר אל בעת שהשתלם אצל לבן הארמי, סוד הלובן העליון שם מתחיל השיר, הטעמים והניגון כנ"ל אשר ירד והשתלשל אל "זאת" התורה, מלכות, שאנו מקיימים בגופנו היום וקוראים בטעמים ונקודות.

להווי ידוע שהקורא בספר התורה הוא כקריאת הקב"ה את התורה.

דוקא הגוף על חושיו הוא הנהנה ושמח משיר הניגון ועד כדי כך ערב לו שמקפיץ רגליו בריקוד וידיו במחיאות כף כפי שאומר רבי נחמן שזה מסוגל לרפואת הנפש והגוף.

כאמור , בהתחברות אל הניגון וטעמיו , נקודותיו ותגין האותיות הריהו כהתחברות תודעתית אל השורש, אל הכתר, אם בשמחה או בבכי ככתוב ב'שמחה י'גילון כ'ל ה'יום ר"ת בכיה.

עם ישראל היו סחופים ודוויי חולי כשיצאו ממצרים . כל עוד האדם עובד אינו מרגיש בגופו המרוטש , אך משנח מהעבודה, פורצים כל אנקות הגוף בכל תחלואיהם ועל כן מיד עם שירת הים נרפאו מחוליים דבר שחיזק אמונתם והתקשרותם לה' ובמשה עבדו.

השירה מסוגלת מאד לנפש, לנשמה. לא בכדי היו הלווים שרים בביהמ"ק במיוחד כאשר אדם היה מביא קרבן חטאת. ניגון שירתם היה מעורר בו חרטה מלאה ולא היה שב יותר לכסלו, דבר זה גרם לריצוי קרבנו.

והיה, והלוויים שרו את ניגונם ותחושות החרטה טרם התעוררו בו , היו מנגנים שוב ושוב , עד שלש פעמים. (ניגון משמעו שיר ואפילו דיבור נחשב ניגון) . מובא בספה"ק שמעולם לא נצרכו הלוויים לחזור בשלישית , פעמיים – כן .

רואים , כאשר אדם עומד בתפלה גופו מתנועע כמו נר ועאכו"כ כאשר מנגן/שר את תפילתו. תכונה זו יחודית ליהודים בלבד , בניגוד לגויים הקפואים על עמדם בעת תפלתם .

מובא על אדם פשוט שבכל יום ששי בחצות היום היה אומר את שיר השירים בניגון מרהיב והיה לוקח לו שעתיים לאמרם. לאחר שנפטר מן העולם נפסק לו בבי"ד של מעלה גהנם לכמה זמן . כשנכנס לשם החל ניגון שה"ש מיום ששי להדהד בכל רחבי הגהנם עד שהממונים לא יכלו להתרכז בעבודתם והשביתו את הגהנם . בנסיונם הנוסף לחזור לעבודה חזר והתנגן השיר ואי אפשר היה להם להמשיך על כן מסרוהו החוצה באמרם שאינם רוצים בו שם , והועבר לגן עדן. שערו בנפשכם מה כוחו של ניגון !!!!

להבדיל, מאמצע המאה הקודמת הניגון הכללי הפך לצורמני וגס על כל גווניו השונים של האלקטרוניקה עד כדי ערעור הנפש דבר שנתן את אותותיו על כל שלוחות החברה בעולם, דתית כחילונית וגרם למרד נעורים גורף בהורים ובממסד. תופעה שלהדיה והשפעתה אנו עדים בדורנו זה .

דרך להתקרבות נוספת והתכללות בהי"ת מתרחשת בזמן האכילה , לפני ואחרי. ברכת המזון מעלתה גבוהה אף מתפלת העמידה . רבי נחמן מביא בתורתו שאמר בועז לרות " לעת האוכל גושי הלום" . ההסבה לשולחן והאכילה הינם מצב של יחוקב"ה ושכנתיה מאחר ובשעת האכילה מתקיים הקשר ההדוק שלנו עם הי"ת נותן המזון, צייר המזון , טעמו ריחו והשוקד על גדילתו . גם במפגש האחים נאמר "ויגש אליו יהודה" ויגש, כמו ויפגע , שני המלכים נועדו. דיבוק אחים , דיבוק עולמות היוצר תפלה מלשון התפתלות , פיתול. שיא ההתעלות לאחר שאכלת ושבעת הוא "ו ב ר כ ת " !!!

ישנם אנשים אשר פנימיות צרכיהם מנותבים לסוגי מזון מסויים : צמחונים, אוכלי דגים בלבד. אוכלי מאכלי חלב ויש המרבים בבשר ובכל השאר.

ברור המאכלים לאחר הרחצה והמרוק, ממשיך להתברר גם לאחריו בשעת האכילה . הבא"ח תיקן תפלה מיוחדת שבאם המזון שבא עכשיו לפי יש בו משאינו שייך לנפשי , ע"י הברכות לפני ואחרי יתברר ויתוקן . לא בכדי מובא "למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" שאומר, על מוצא פי ה' אשר נמצא בלחם ! - יחיה האדם. ה' רחמן וברא את העולם כדי לגלות מידותיו הבאים לבטוי בכל מגוון המזון שאוכלים, שצמח זה זקוק לאדמה כזו וכזו, מראה טעם וצבע וכו'. הטעמים והתענוגות המופקים לחיכנו , מן הראוי שניתן את הדעת על גישת השגחתו ית' עליהם עד "גושי הלום לחיכנו" . סגולה נוספת, לומר על כל מזון בעת שאוכלים: "לכבוד שבת קודש" גם באמצע השבוע, תמיד ! שהרי יום א' בשבת, ב' בשבת וכו'. כל הימים הם של השבת. בכך גורם שהאוכל אף פעם לא יזיקו, להיפך , יתברך במעיו.

בפרשת המן "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא, כי לא ידעו מה הוא". אמר ר' דוד מלילוב ז"ל שכל אחד ואחד אמר על חברו "מה הוא" , כי המן היה מאכל רוחני, לחם מן השמים וע"י אכילתו נתעלו מדי יום ביומו יותר ויותר עד שלמחרת לא היה אחד מכיר את חברו והיה שואל עליו "מן הוא" כלומר מי הוא זה , כי לא היכירו .

השירה והאכילה יפים לגוף ולנפש וצריך רק להיטיב לחברם בהרמוניה .

פעם התארח הצדיק ר' נחמיה אלתר אצל הצדיק ר' פינטשי והגיע אליו מבעוד שבת ביום חמישי לעת ערב . לאחר ארוחה ושיחות קודש פרש האורח לחדרו אך שמע את בעה"ב מתהלך ומתפלל : רבש"ע שיעלו התבשילים יפה לכבוד שבת קודש כי יש לי אורח יקר. שתיכנס השבת בגופי ובביתי ובמאכלים שיהיה בהם טעם קדושת השבת. כך התהלך מספר שעות והפציר בתפלה.

לא בכדי נקראת שבת זו שבת שירה שקריע"ס היתה בחינת גאולה לא שלמה כי טרם קיבלו את התורה. השירה לשון נקבה ולעת"ל "אז ישיר" , השיר שיתער לעת"ל ותהא הגאולה בשיר וזמר - שהמשיח נקרא זמיר "עת הזמיר הגיע". ע"י השירה יפריד המשיח ויזמר (מלשון מזמרה) את כל הקוצים והחוחים סביב השושנה העליונה.

א'ז י'שיר מ'שה ו'בני ישראל ר"ת א'י'ו'מ' שם מלאך שאם מכוונים בו בזמן ששרים, מתפללים או מנגנים – מתעלה ליופי טופי ובקול ערב שעי"כ יכול להתחבר תוך השירה להי"ת .

יה"ר שנזכה להתרונן בגאולה השלמה לאלתר או"א.

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !

פרשת בא - התשע"א - BO

bs'd

פרשת בא - התשע"א - BO MP3 DOWNLOAD HERE

LISTEN :

פרשת בא ^^^ - התשע"א - להאזנה
להורדה לחץ כאן

If you have problem with the built-in player press here

אם יש למישהו בעיות עם הנגן המובנה שילחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

משיעורו של הרב שמעון דהן שליט"א פרשת בא תשע"א

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שתי אותתי אלה בקרבו".

עפ"י הדרש, ב"א =3 , נותרו עוד שלש מכות, ארבה חושך מכת בכורות. בהמשך הפרשה ההכנה ליציאה ממצרים.

מרע"ה פחד מפרעה על שהיה בכוחו לעמוד במריו למרות כל המכות שקיבל. לעבדי פרעה, כבר במכת כינם היתה "הארה" באומרם לו "אצבע אלהים היא". במהלך המכות הבאות, לא פסקו מלהאיץ בו לשלח את ישראל "הלא תדע כי אבדה מצרים" ולא אבה לשמוע.

פרעה ידע את האלהים אך לא בשם הויה .

עתה, ה' אלהים בעצמו , משום פחדו של משה, מבקשו שיבוא עמו אל שורשו ... בא אל פרע"ה ! ! ! לא בכדי אמר "אני יאורי ואני עשיתיני" !

בד"כ, הקליפה היא שמייסרת ולא הקדושה בסוד "כל המחלה אשר שמתי במצרים" . עשר המכות הינן שורש כל המחלות הקיימות בעולם ונקראים נגעים. עם ישראל שקיבל עליו השבת זוכה לענג שבת , היפך הנגע.

למען "שתי אותותי אלה בקרבו" - היה צריך להיות שתי מכותי. אותות – יו"ד , למן הכתר והמתפרשות לאותיות "אלה" הראשונות של אלה-ים . פרעה האוחז במידת "מי" , שואל מי ה' אשר אשמע בקולו.

השאילתות שבתורה , בקבלה הינן קביעה. כאשר פרעה אומר " מי ה' אשר אשמע בקולו" פרעה הוא "מי" ספירת הבינה ממנה מתפרעים האורות, ז"ת, אומר זאת לחיוב וצריך להקרא: אני מי, ה' אשמע בקולו. עם זאת, הייסורים נצרכו לו על מנת להעמידו במצב הנעלה יותר מן הדין שהוא "מי" לכדי חילוף אותיות י-ם . פרעה הוא הקליפה של משה כאשר בסוף, ב "ים"-סוף הוא עושה תשובה . המים כבר חדרו לפיו ולא יכל לומר מי כמוכה באלים ה' בכף דגושה אלא בכף רפה .

שאלתו של מרע"ה "למה הרעות לעם הזה" היא לצורך להשכיל ממנה לימוד, תובנה, לאו דוקא שאלה מקנטרת.

לעתים , רואים יסורים באים על אדם, לא בהכרח צריך לרחם עליו . קרוב לודאי שבאים לתקונו . האדם , טבעו להתכחש לסיבת יסוריו לפחות כלפי חוץ אך נשמתו פנימה יודעת אף יודעת מהות שורש המכות.

יש אנשים החוזרים בתשובה אחרי שקיבלו מכות הרבה. לא מצינו זוכה במפעל הפיס חוזר בתשובה. אילו החזרה בתשובה היתה מותנית ברווח כספי, לא היה גבול לעושר האחד על חברו.

אדרבא, היסורים מעוררים וממתקים לתשובה . הנשמה מבינה ששיקולי הטעות שעושה הכח המדמה עם הגוף הנושא אותה, מביאים אל פי פחת ולכן באים הנגעים. הנגע מגלה את מקום הפצע. היכן שהנגע שם המחלה .

ה' מראה למשה שהנגעים על פרעה הינם עפ"י מתכונת עשר הספירות שבידוע גם הגוף מחולק כן. באופן זה למד משה להכיר את הנוקבא שלו, כלומר, היפכו.

בליקו"מ ע"ג מובא: ישעיה מ"ג : "כי תעבור במים אתך אני" . אומר רבי נחמן , מה התורה סתומה וגלויה , כן הקב"ה, עאכו"כ . מה שלנו נראה הוא לבוש החיצוניות והנסתר ממנו הוא הפנימיות . איך נוכל להגיע אל הפנימיות ? ע"י תפלה לשמה וקישור הדיבור אל המחשבה הדק היטב, היינו מעשה דיבור ומחשבה.

אומר רח"ו: המחשבה – סוד הרצון. הדיבור – פנימיות, והמעשה –חיצוניות.

על מנת לתהות על אדם ולהכירו , לצורך שידוך למשל, יש לקיים שלש פגישות ולבדוק במחשבה דיבור ומעשה. בראשונה יפעיל המחשבה לעומק הפרטים וחדרי חדרים האם עם זולת זו/זה ניתן יהיה לקיים מסגרת זוגית לחיים ? האם הקורות אותו עד הלום נרקמים למקשה מסברת דעת. פגישה שניה, עניינה דיבור כדי לעמוד על המעורבות ההדדית בשיחה קולחת . מפגש שלישי המבוסס על הקודמים, יעוגן כבר מעשית לדבר על האירוסין . התנהלות זו נעשתה בדרך של אתערותא דלעילא לאתערותא דלתתא .

בע"ת , יחל דוקא בחיצוניות, ב"עשה" באתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא. אח"כ דיבור- תפלה ולימוד , ממילא יביא גם למחשבה . – באם הולך כסדר הזה בעז"ה , אמן.

הדיבור הוא הדרג האמוני האמור לחבר אל המחשבה . מרגע שמדברים אל ה' הבלתי נגלה, מכירים בקיומו . בשום פנים אין להסתמך על חיצוניות של "מדים" שאין בהם לבין פנימיות אמיתית כל נגיעה.

הנעלה יותר מהדיבור , הוא הרצון – רצון הלב רעותא דלבא . הוא שאמר ה' למשה "אני הכבדתי את ליבו" ע"י האותות שנתתי לו, העליתי את הכבד שלו אל הלב , סוד הרוח ועתה יש לפרעה רצון להכירני .

ישנם ק"כ צרופי אלהים . ק"כ = צ"ל כמובא בשה"ש "עד שיפוח היום ונסו הצללים" . אדם נולד עם שני צללים המגינים עליו. בעת התייחדות ההורים, צל ראשון של העובר העתידי מופיע ונכנס דרך עמוד השדרה של האב ומועבר לרחם האם שם שוהה על תנאי משך שלושה ימים ותולה בשביעות רצונה ונינוחותה של האם ביחסיה עם האב. הדבר גם מובא בסיפור יונה היורד אל הספינה כמשל הנשמה היורדת לגוף.

באם האם נרצית , הצל מתלווה לעובר המתרקם להריון הולד , מגן ושומר הן על הילוד והן על האם כאור מקיף . בעת הלידה עומדת הנפש על הפתח להכנס אל הגוף . היא מלווה בשני מלאכים האוחזים בה מימין ומשמאל . הנפש , החלק הנמוך של הנשמה ברגע שרואה שעומדת להכנס אל הגוף, אל כלא, להרבה שנים, מיד רוצה לסגת ולברוח להי"ת חזרה . המלאך הורה אוחז בה , קיבל הוראה ומכניסה בכח , משום כך בוכה התינוק מיד אחר הלידה.

דיבור הזכר עד גיל 13 זהה כמעט לקולה של ילדה בסוד אדנות. בגיל זה מקבל רוח הנכנסת בו בגרון = 259 לצורך מיתוק הדינים ע"י אלהים = 86 X3 = 258 (259 עם הכולל ) שהם סוד יוסף ששלט על שר האופים שר המשקים ושר הטבחים. שלוש הקליפות מהן ינק פרעה מעורף הקדושה. מאז כניסת הרוח, משתנה קולו של הילד לגברי ובהמשך מתפשטת הנשמה בסוד הויה המתחילה את ברורה בעולם .

בשלוש הרמות הנ"ל נר"ן ומחשבה דיבור ומעשה , משתקף האדם לזולתו בחינת אישיותך תקרבך או תרחקך.

מרע"ה הביע את חפצו להכנס לפנימיות לכן ביקש, "הראני נא את כבודך" הכבוד הוא סוד החיצוניות, הנקבה. מרגע שנפתח שער החיצוניות מגולה למעשה הפנימיות .

ככל שאדם ענו יותר , לא ניתן לגלות פנימיותו. משה ורבי הלל הזקן היו ענווים באופן שדרגתם היתה כה נמוכה , שאף אדם לא יכל לירד שם ולהכירם. הלל אותיות לל"ה (ר"ת למדני להורות ה') אחד מ ע"ב שמות . להמחיש ענוותנותו של הלל שעולה בסוד אדנות = 65, שאלו : מי פה הלל , מי פה הלל , שהיה נסתר כבינה - אלהים. כזה הוא כח הענוה שמתגדל מעל לנשמה .

הקב"ה הוא הענו שאין מקביל, או בדמיון לו. הוא ברא את כל העולם והסתיר עצמו . הכל שלו . אך כ"א חושב ... זה שלי, זה שלי – ה' מסכים עמו ...

סוד המחלות: " כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" . סגולה לקרוא פסוק זה ישר והפוך ג' פעמים. אין מחלה הבאה מאת ה' שאין בה תרופה , כפי שהיה נגוף למצרים ורפא לישראל. המדע מאשש זאת ע"י החיסונים השונים ממיצוי דם המזיקים והמוזרקים כנסיוב למי שהוכש מנחש , דוקא ארסו ישמש כתרופה וכן בנשיכת כלב .

בתורה ע"ד ליקו"מ, אומר רבנו שהאדם צריך לידע לרפאות נפשו והדבר תלוי ברצונו וחשקו. חולי לאורך זמן ר"ל נובע מרצון החולה עצמו. החולי נעוץ בתפיסת הקיבעון משום שהחולה אינו דוחף עצמו להתחדשות. לרוב הוא טיפוס שהתעייף, מתעצל מהחיים ואינו מוכן להתמודד עמם . לעתים מבקש מבורא עולם פנני נא מזה העולם ... כפי דחיקתו כן יעשה לו.

אדם יכול להאריך ימים ושנים מופלגות למרות קשיים ופגעי גוף שונים אם רצון החיות מפעפע בו בעוז . את מיחושיו יצדיק לפני בורא עולם בצידוק הדין על עוונות שעשה ויתחנן על כל פנים שיהיו ברחמים .

מי שהוכה עד כדי אי תפקוד בכל עבודות הבורא , ידע שאין זה מהקדושה ועליו לטפס עתה חזרה בעליה תלולה יותר. אם יעשה בהתמדה - ודאי יצלח.

מכאן, שכח הריפוי תלוי במחשבה ובאמונה . באם הינך חושש למסוגלותך בדבר, פנה לרב אשר יקשר אותך בברכה אמיתית לסוד המקיפים שלך שיורידו אליך רצון להתעודד ולגדל עצמותך הפנימית. כדברי רבי נחמן : כל אדם צריך לרפאות נפשו.

עצה נוספת למיתוק הדין הוא המתן ! והשלכת יהבך על ה'. דוגמא: מקום היעד שרצית להגיע עליו עומד להסגר ברגעים אלו. באם אתה מטיס עצמך בכל הכח על מנת להגיע בטרם יסגר , - לא היית בשליטת המתן שלא לדבר על השלכת יהבך על ה' . קרוב לודאי לכשתגיע יסגרו הדלתות בפניך ולא תוכל לכנוס.

או, המתנת זמן רב לאוטובוס המאחר להגיע. אתה פקעת עצבים , שוקל אפילו לסע באוטובוס אחר שיקדם אותך באלטרנטיבה אחרת - גם מצב זה הוא אי שליטה . השלכת יהבך על ה' תוך המתנה כנועה בהתבוננות בבטחה בפועל ה' - תביא אותך למחוז חפצך בעז"ה כפי שרצית. שנן לעצמך : בידך אפקיד רוחי , אני זקוק לכך וכך . ה' ית' אם תתן תתן , אם לא – גם כן אמן .

כן עשה כאשר אתה רעב מאד , דחה סיפוקך לעוד רגע ועוד רגע וגם באוכלך שמור על צלם...

בבואך לספר לחברך דבר מה המנקר לך , נסה לנצור לשונך. לפעמים מוטב שלא תאמר משתאמר .

[רבי נתן - ליקוטי תפילות, ו', נ"ב]יְהֹוָה אֱלֹהֵי, נַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד כִּי אֲנִי רָחוֹק מְאֹד מִתְּשׁוּבָה בֶּאֱמֶת, כִּי עֲוֹנוֹתַי עָבְרוּ רָאשִׁי וּבִלְבְּלוּ אֶת דַּעְתִּי, עַד שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ כְּלָל אֵיךְ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, וְהַדַּעַת נִסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי וְלִבִּי עֲזָבָנִי, וַאֲנִי הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם נָע וָנָד בְּלֹא דַּעַת וּבְלֹא לֵב.

ע"י מיתוק ותיקון המידות, תמהר הנשמה דנשמה לשכון בתוכך ויקויים בך קרבת אלהים לי טוב. יה"ר שנזכה. או"א .

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !