הרב המקובל שמעון דהן דהאן שליט"א HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita: 25/08/2010

עבור תרומות לעמותת זוהר הרקיע:

תרומה לעמותת זוהר ההרקיע

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita

HaRav HaMekubal Shimon Dahan Shlita
הרב שמעון דהן (דהאן) שליט"א

יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

פרשת כי תבוא - התש"ע - KI TAVO

Views
bs'd


LISTEN :
פרשת כי תבוא - התש"ע להאזנה ^^^

להורדה לחץ כאן

קובץ האזנה בפורמט WMA

בס"ד

רישום שעור הרב שמעון דהן שליט"א לפרשת "כי תבוא " תש"ע

"והיה כי תבואו אל הארץ, לכאורה תמוה, לשם מה המלה הפותחת "והיה"? בפ' הקודמת נפתח ב"כי תצא " ולא והיה כי תצא למלחמה.

אלא ש"והיה" הוא שם הויה , התהוות, אנא זמין למהווי המתייחס לנשמה הבאה לעולם מהעולם העליון או יש אומרים דוקא חוזרת לשם. העוה"ז כנגד העולם העליון הוא כהשוואת הקוף אחר האדם .

אמנם נולדנו מהעליון ובאנו לכאן אך האמא הרוחנית של העוה"ז עדין בהריון אחד גדול . מהות אותו הריון רוחני הוא לצורך הגעתנו למהות א"י העליונה.

אומר הרב קוק זצ"ל: הקב"ה "ברא" , ברא בארמית לשון חוץ , הוציא פועל בריאה מחוץ לשלמותו , אחריו נוצר התוהו ובוהו (הוא השבירה) ולאחריו נברא העולם הצריך להשתלם . ההשתלמות דוקא לטובה כי אפשר לנסוק לא"ס. מאידך בשלמות , שאין בה חסרון , הוא חסרונה שאינה יכולה להשתלם ולכן עדיף שיהיה הן מזה והן מזה.

בהריון, יש הנולדים לשבעה חודשים, לרוב הם הצדיקים. הנולדים לתשעה חודשים הם הכלל והמיוחדים לשנים עשר חודש. הגמרא מספרת על מקרה שאשה ילדה לשנים עשר חודש .

אנחנו, עפ"י העקרון הרוחני טרם נולדנו וצריכים להוולד בחודש השביעי כלומר לאלף השביעי לעוה"ב. לכן ניתנה לנו כאן מצוות הבאת הטנא בפרשת הביכורים.

ילד בכור שנולד למשפחה , הוא "ביכור" , בכור אותיות בך אור . אין לשער השמחה והרננה במשפחה היוצאת מגדרה לאושר הצאצא הבכור. (אפשר לפרש את הכינוי צאצא , ע"ש שיוצא מטיפת האב ומרחם האם = פעמים צא.) בתוך כל השמחה צריך לפדות את הבכור ! מהטעם המובהק שהוא הראשית והראשית שייכת להי"ת. את הצאצאים הנוספים אין צורך לפדות ובמשפחות מרובות ילדים ב"ה, אחר הבן הבכור ההתרגשות כבר אינה יוצאת מכלל חריגה סביב הרך הנולד.

שערו בנפשכם את העליה לרגל בשבועות עם הביכורים , חמורים ,שוורים , מקושטים , העשירים נושאים טנא בכלי זהב וכסף , תזמורות שופרות וריקודים וכל זאת להביא לכהן את קודש פרי ההילולים של הקב"ה .

פירות הביכורים אסורים באכילה פרט לכהנים משום קדושתם וחל על אוכלם איסור כרת - אותיות כתר.

מה המיוחד בפירות הביכורים, שבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ: גפן תאנה רימון זית חיטה שעורה ותמר ?

המיוחד בהם שהינם הבריאה , היצירה החדשה שה' ברא יש מאין . אנו אוכלים תפ"ץ או פרי אחר , מברכים כלאחר יד ואוכלים – אך זה יצירת כפיו של הקב"ה !. הם נוצרו יש מאין ! קודם הזרע לא היה כלום ! והנה לאחר הזרע נברא ממנו פרי . פר"י בגימט. עם הכולל = אר"ץ , סוד הנקבה , אדמה המתעברת ומביאה פירות.

התינוק נקרא גם הוא פרי בטן . המקובלים קוראים לנשותיהם שדה, רבי יוחנן קרא לאשתו שדי . האר"י הק' כינה את המקובלים חצדי חקלא – קוצרי השדה , אנשים חקלאים . המלכות, השכינה הקדושה היא השדה.

גם גופנו הוא פלא "הטנא" אותיות הבטן עם הכולל. כל המאכלים הנכנסים אל "הטנא"/בטן הם כלי אינפורמציה העוברים דרכינו לצורך סינון וברור הקלי'. נטחנים ע"י ל"ב השינים , סוד כל נתיבות החכמה של העולם . שן הנוגעת במאכל או פרי נותנת לו חכמה לאן ללכת , דרך איזה צנורות להכנס ולעשות את עבודת הברור. (אחת התביעות שנתבע הרבי מלובביץ לשמש בכהונה היה , שבאם תיפול לו שן , לא יכניס תותבת במקומה , היינו שלא יחסום ע"י תותבת מלאכותית את זרימת הבינה להוויותו).

המאכל עובר תהליך של ששה ימים בגוף ואז ביום השביעי ניתק ניצוץ אלוקי שהיה חבוי בתוך הפרי/מאכל שהקב"ה יצר אותו , למן קודש צבעו ועד לטעם הנימוחות שלו . לכן איסור הכלאים שלא יתערבבו הניצוצות המיוחדים בפרי או בירק.

הברכה שאנו עושים על המאכל גם היא על מנת לפלס נתיב מסוים של ברור ניצוצות עד כדי יכולת עידון העברה בנימים הדקים של המוח ועד לנים האחרון שהוא הכתר הנקרא קוצו של יו"ד והוא היחידה כידוע בקבלה.

רח"ו במאמרו השביעי: כתוב "ארור העושה פסל ומסכה ושם בסתר" בסתרו של עולם . אומר ישעיהו הנביא , אתה אל "מסתתר" , בגימט. 1100.

סך נרנח"י : נפש =430, רוח= 214, נשמה= 395 , חיה= 23, יחידה = 37 = עולה 1100 ! אל "מסתתר" בשפריר חביון השכל הנעלם מכל רעיון , עלת העילות מוכתר בכתר עליון. כלומר, עלינו להביא לגילוי של הקב"ה מסיתרו. איך עושים זאת ?

לוקחים טיפה, זורעים ומשקים אותה בחסד , שרק כח החסד הוא המגדל בלעדית ככתוב וחסד אל כל היום . לאחר זמן, הנץ גבעולון ירוק. הקב"ה נקרא ירוק שידוע שקו ירוק מקיף את העולם הוא התפארת. קו פרושו גם ראש תוך סוף , כמו נקודת החולם שהיא למעלה , יורדת ונעשית שורוק , ולאחר שיוצל"פ , הגשמה , נעשית חיריק.

האדה"ר בחר לאכול מעצה"ד טו"ר למרות שהיו הרבה סוגי עצים . הוא בחר דוקא בדעת על מנת שירבה ויתקיים שכל עצום בעולם כולו. בעיניו, הדעת נראתה לו כמדרגה הראשונית . אך דוקא היא המדרגה הנמוכה אצל הקב"ה. היא פחותה מחכמה, מבינה, מחסד, מגבורה . 1000 סוגי עצים להקב"ה , האלף לך שלמה ... והאדה"ר בחר בדעת ...

אדם שאין לו דעת , לא מסוגל לקבל אור, הנאה בחיים , לא מבין , אינו יודע מה טוב. הוא כאדם ישן שאמנם נושם אך משול כמת , אפילו פטור ממצות . דעת קנית לא חסרת, לא קנית – דעת חסרת.

תכלית התהוות הפרי הוא סוד הדעת . אדם צריך לעשות פירות בעולם. מי שמשולל פירות (תולדות) מעשים טובים כלשהם- כאילו לא היה בעולם, לא השאיר חותמו על מאומה. גם אינו יכול להודות להכיר ולהוקיר את הי"ת . בעת שהאדם מביא הפרי לכהן הוא דומה להי"ת , אשר כמוהו גם הוא זרע יצר וקצר גם הוא מילא את העולם בבריאה .

ה' הביא את האדם לגן לאכול מן העץ , העץ עצמו ! אכילה פרושה התייחדות , התחברות ואז נוצר ממנו פועל חדש. זהו סוד האכילה ." אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי כל אוון " משלי ל' כ'- מצב שלאחר התייחדות.

"והיה כי תבואו אל "הארץ" ,היא הארץ המיוחדת העליונה אליה אנו שולחים הניצוצות . כל מעשה שלנו כאן , כל דיבור, חיות – הוא ניצוץ הנשלח לעולם העליון . אדם ישן אינו מנפיק ניצוצות.

עם קימתו בבוקר , אמירת "מודה אני" הוא פרי הדיבור הראשוני שנותן להקב"ה וכן הלאה בתפלה ולימוד משך היום .

התכלית שלנו הוא לשלוח תמיד ניצוצות כדי לבנות את העוה"ב שלנו הנבנה אך ממעשינו הטובים , שאין שכר בעוה"ז רק בהבא .על המעשים הלא טובים נענשים כאן . זהו סוד "והיה כי תבוא אל הארץ" , אל העוה"ב כאשר נעשית הויה , אנא זמין למהוי, גילית את הויה ב"ה !

העלאת והבאת הביכורים הוא כדי לגלות את הי"ת וכן הוא בכל מצוה בעבור לגלות את האל המסתתר בשפריר חביון , סוד הנרנח"י כמובא לעיל.

הארץ, המלכות, עליה כתוב "צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר " . בסיום האלף הששי מגיעים אל המלכות, האלף השביעי "ומלכותו בכל משלה" אז הקב"ה יגלה את הארץ שלו.

אדם , עובד ה', יכול לגלות בתוכו את המלכות. כאשר נושא אשה, היא סוד המלכות , לפי שעה היא ריקה , אין לה מגרמיה כלום. כל עוד לא הרתה, היא בחינת קרקע צחיחה. ההתייחסות אליה בשלב זה כאל עץ ללא פרי . בפרק א' בתהלים : "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב ליצים לא ישב" – מסיים עליו הפסוק , "ועלהו לא יבול "- כאשר ימצא כל הזמן על המים –חסד, תורה "והיה כעץ שתול על פלגי מים" - אז יתן פרי.

כאשר הרחם יבשה , היא כאדמה שאינה נותנת פרי. חייב שיהיו שם חסדים, לחלוחית. בתפלותינו אנו משפיעים חסדים למלכות על מנת שתוכל להביא פרי לעולם, שכאמור, המבנה הנוכחי של העולם הוא בחינת הריון . ע"י השפעת חסדים מעמנו – מחוייב שהעץ יעשה לבסוף פרי .

האשה בעת הנידה , הינה בדין, סוד הגבורות. אינה מאפשרת התפתחות כלשהי. לכן כתוב באשת חיל שתורת חסד על לשונה. האשה נוצרה מצד הדין, מכח האש. היא כלהבה מלאת גאוה . קשה לה מאד לפרגן. דבר ראשון שצריכה לעשות הוא להשתלט ולהכניע מערכת הגבורות שלה למען סלק הקטרוגים מעליה ושלא תדון אף אדם בעולם מאחר ובחינה זו מהותית אצלה שהיא היוצרת הצחיחות והיובש שאין אפשרות לגדל בה מאומה. כפי שבאבן בזלת לא ניתן לגדל . לחלופין , גם לחות יתרה אינה מועילה כי גורמת לרקבון . לכן היא צריכה למצוא ! את הרמה הנאותה של השפע – "אשת חיל מי ימצא"! (אשת החיל שמוצאת)– "ורחוק מפנינים מכרה , בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה " ! הגמול שלה לבעלה הם פירות הבנים שנותנת לו , הם החסד לאחר שקיבלה השפע המסוים להוליד ממנו פרי.

האמא, ספירת הבינה ניקודה צירי, לשון ציור . אומנותה לצייר את שקיבלה . הקב"ה נקרא צור. אל תקרי צור אלא צייר. אין צייר כאלקינו . ה' צר בתוך המים ציור הוולד ברחמה של האשה. הוולד הוא החסד וכן המים שברחם האשה . הימצאות המים הינם בסוד יצירת האדם , בצירי , בציור. לכן חשוב שתהא האשה בעלת חסד גדול , אשר בזכותה עולם חסד יבנה וכן יגמלו איש לרעהו – או אז יוולד הדבר שאנו כה משתוקקים לו –אם זה הבן לאשה שתגדלו לתורה וחופה ומע"ט או המשיח לעולם.

בעליל אנו רואים שהמקומות הצחיחים יותר בעולם דוגמת אפריקה , דוקא שם בנ"א פחות מפותחים לעומת חלקים המשופעים בחסד/מים .

עם בואנו אל הארץ לאחר הכיבוש התיישבנו והתמקמנו בה . ע"י החסד/המים המשפיעים על ההתפתחות, אנו זוכים להעלות הביכורים לה' – ביכורים -בך אורים – כן הוא הבן הבכור , ב"ך אור , כ"ב (אותיות) אור הטבוע בכל וולד יהודי שנוצר מהטיפה של ההורים + חמש אותיות מנצפ"ך כנגד אצבעות הידים המציירות את הוולד בתוך הרחם . הרחם דימויה רבוע כאות מ"ם ובקו החוצה בה אלכסונית נוצרים שתי אותיות דל"ת , דלתות הרחם .

מצרים שימשה רחם להיווצרות עם ישראל בתוכה. 40 שנות המדבר כנגד 40 הימים הראשונים של יצירת הוולד שמאז הוא נחשב . האותיות האמצעיות של מצרים צ' ר' י' במשמעות ארץ , אשר אליה הלכנו.

העולם בהיבראו היה כולו מים כאשה בהריון ואמר ה' היקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה – זוהי הלידה של העולם . אמנם תחילת הסדר היה תוהו ובוהו אך מיד התכנס להריון שני .

הקבלה מציינת שני עיבורים : הראשון הוא השכל, מוחין דקטנות , מוחין דאלקים - "בראשית ברא אלקים". העיבור השני הוא גדלות המוחין שלא יהיה יותר בסוד בראשית אלא ב"והיה" – ראה את ההוויה ! אני עתיד להיות!

כיום האלהים שולט בעולם , אל-הים , " מי מדד בשעלו מים " ישעיהו מ' י"ב -מי תחם מדד את העולם במים-. אנו היום תחת שליטת האלקים. מי שאינו בעל מידות , לא מדד עצמו במידות טובות – לא יוולד ולא יתקדם לעוה"ב. מי שמדד מידותיו ודאי יזכה, יזכה אל המקום שאמר דהע"ה "מה רב טובך אשר צפנת ליראך, פעלת לחוסים בך בנ"א" . שואל דהע"ה את הקב"ה מה הכנת לנו , מה צפנת לנו, אומר לו הקב"ה , אפילו לעצמי עוד לא גיליתי .

אך חכמים נתנו רמזים על סוד העוה"ב. כאשר קילל ה' את האשה בעצב תלדי בנים, עצ"ב , פרושו ב' עצים , עצה"ד טו"ר ובעצבון תלדי המה תשעה ירחי הלידה. אילולא חטא עצה"ד האשה יכלה ללדת מדי יום ולא היתה נזקקת לתשעה ירחים . לכן לעת"ל לבוא העצבון הזה יוסר ממנה .

כאשר אמר ה' לאדם "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" קללה זו תוסר ולעת"ל תצמיח האדמה גולסקאות וכלי מילת כפי שהיה בתכנית הבריאה עץ פרי מצמיח פרי , העץ עצמו הוא הפרי, שגם הוא גדל כל יום מחדש.

בשל החטא , נדרש להפרי לעבור פרט לחרישה וזריעה גם 4 שנות ערלה ובוסר עד שאפשר יהיה לפדותו ולאכלו .

העת"ל כבר כאן וניתן לראות כיצד מביצה גדל אפרוח לתרנגול מפוטם בימים ספורים בלבד ע"י האצה בשיטות הגידול וכן בפירות ובירקות אשר מיד נמכרים בסופרמרקטים ועוד היד נטויה. כל זה קורה בעוה"ז , בחומר .

אך המציאות הרוחנית תהא שונה לחלוטין . מי שפועלת ללא לאות אל המצב המתוקן היא רחל, המלכות, היורדת בכל לילה ומקטינה עצמה עד לנקודת זרע אל עמקי הקלי' ללקוט משם ניצוצות הקודש . התרחיש מתחיל בתיקון חצות כאשר מתאחדת תחילה עם בעלה ליצור שפע הכלים ליום הבא. בסיום פועלה בשחרית, עולה ומתגדלת שוב למלכה. וכל זה בסיועם של הקמים לומר תיקון חצות , בעת שנוצר הכלי , הזווג הנ"ל .

אדם אינו יכול להאשים את הקב"ה באם פונה אליו עם כלי שבור . כלי לשון כליון אך גם יכולת . תמיד יתוגמל בהתאם לכלי שלו ושמירתו אם בצורה ואם בצבע .

אדם הנצרך לרפואה , ישועה , יקום לתקון חצות ויתפלל שאז הוא שעת זווג ויוכל להוליד הריפוי הנדרש לו . אעכו"כ אם ידוד שינה מעיניו כל אותו הלילה . בכוחו לבטל איזה כרת שנגזר עליו – ולהפכם לאותיות כתר . כי בלילה מגלה השכינה את כתרה ויכול לפעול התחדשות בבקשותיו . בעיקר מועיל לילות חמישי אותיות "ישמחי" שהוא כל ענין הבאת הביכורים "והיה" לשון שמחה.

אומר רח"ו שעוד לא היה אדם היכול לחבר בפועל את הזו"ן על מנת שיולידו ממש . לכן השכינה כבר 2000 שנה שאינה יולדת אלא בחיצוניות , נשמות ישנות שאינן תורמות הרבה לעולם ולעם ישראל, כך מובא בשעה"ג .

תכלית העולם הוא להבאת נשמות חדשות.

אליהו הנביא גילה שבכח קריעת שמע יוולד המשיח ולכן צריך מאד לכוון , מאחר והמשיח הוא נשמה חדשה והוא ירש ארץ , סוד המלכות , והוא ינהיג העולם עפ"י מידות טובות ויתגלה השפע האלוקי הצפון בעז"ה או"א.

השבח לבורא עולם איש שחו אחריו ה' הוא האלהים !


eXTReMe

eXTReMe Tracker